מאמר זה כתבתי על פי בקשתו של רב שהינו ידיד וידיד שהוא רב, הרב ישראל דרוק שליט"א, המשמש לי היום מורה הלכה, בנו של רב בית הכנסת הגדול שהיה לי מורה הלכה ומנהיג ואשר חסרונו לעולם לא יגליד. אני מקדיש את המאמר הלזה לזכרו של הרב זלמן דרוק זצ"ל.
ואהבת לרעך כמוך – מצוות אב
תרי"ג המצוות ניתנות לחלוקה על פי אומדנים שונים. קיימת החלוקה על פי נושאים. פלילי, שטרות, חוזים, נזיקין, שבת, אישות, ועוד. קיימת החלוקה בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה. חלוקה בין מצוות האדם למקום, ומצוות שבין אדם לחברו. בין השאר, ניתן לחלק את המצוות התורה ל'מצוות אב'[1] ולמצוות 'רגילות' שהייתי מבקש להגדירם – לצורך זה המאמר – ‘תולדות דאורייתא’. "ואהבת את ה' אלוקיך[2] – זו "מצוות אב". ומונה שם בעל התורה תמימה חלקן של תולדות דאורייתא המיוחסות למצווה זאת.
ואהבת – תנא, "ואהבת את ה' אלוקיך", שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות[3].
מצווה אחת החוסה תחת "מצוות אב" של שמירת שבת – "לא תבערו אש" – תולדה דאורייתא היא, אלא מאי? נדרשים אנו – לעיין שמירת שבת – ל"תולדות דאורייתא" על מנת לדעת כיצד לקיים את "שמור את יום השבת לקודשו"[4]. אשר על כן מנויות ל"ט אבות מלאכה. "לא תרצח"[5] הנה מצוות אב. "מעם מזבחי תיקחנו למות"[6] הנה תולדה של אותה מצווה.
אחת מ"מצוות האב" ואשר העיד עליה רבי עקיבא כי היא "כלל גדול בתורה"[7], הנה "ואהבת לרעך כמוך"[8]. ואולם לא הרי "מצוות אב" זו כ"מצוות אב" אחרת. בעוד אשר לא ניתן ליישם את מצוות שמירת שבת ללא הדרכה המנויה בתורה, הלא הם אותם "תולדות דאורייתא" – הרי, לכאורה, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אינה דורשת "הסבר", ואין היא נדרשת לכל ה"תולדות דאורייתא" המנויות בתורה. שהרי כל שעל האדם – לכאורה – לעשות, הוא לבחון את המעשה אשר יעשה או את המחדל אותו הוא מבקש ליישם 'על בשרו'. והיה באם יראה שבאם אחרים יפעלו כלפיו באותה דרך, חייתה נפשו, המעשה מותר. היה המעשה או המחדל תופעה שאין הוא 'חפץ ביקרה' אל לו ליישמה. או כהגדרת המלבי"ם: מה דעלך סני לחברך לא תעביד, שאהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו, הן מן התועלות הן משמירת הנזק. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכ"ש שלא ייגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו".[9]
כמובן שאין דברים פשוטים כל עיקר. שהרי ברור שנדרשים אני לחלק מ"תולדות דאורייתא" אף לעניינה של מצווה זו, באשר ללא אותן תולדות, לא נדע כיצד ליישם את מצוות האב במקרים מסוימים.
כך למשל, יש "תולדות דאורייתא" שיידרשו למרות מצוות האב הלזו בשל הסנקציה האזרחית המיוחדת הנלוות להם. חובתו של גנב לשלם כפל[10]. טבח ומכר – משלם ארבעה וחמישה[11]. בעליו של שור תם המשלם מחצית הנזק[12], או אפילו המחויבויות להשאיר לקט, שכחה ופאה[13]. וכמובן, רשימת העברות הפליליות נדרשת על מנת ללמדנו את הסנקציה הנלווית לכל אחת מאלו העברות. דוגמה נוספת הנו העיקרון של שלילה הסנקציה האזרחית באם קיימת סנקציה פלילית חמורה הימנה[14]. ואי אפשר ללמוד מ"מצוות האב" של "ואהבת לרעך כמוך" על "ארבע מיתות בית דין"[15], ואיזו מהן תיושם בגינה של כל עברה המחייבת מיתה. או המחויבות הפלילית והאזרחית הנלווית להזמתו של עד, ועוד.
אבל האם אין "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו"[16] מובנות מאליהן כיישום המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"? מדוע נדרשים אנו ל"תולדה דאורייתא" זאת? או "והמעלים עיניו מפדיונו [של שבוי – ש.ז.י] עובר משום "לא תאמץ את לבבך" ומשום "לא תעמוד על דם רעך" ובטל מצוות "פתוח תפתח", "וחי אחיך עמך"[17], "ואהבת לרעך כמוך". הנה מביא בעל ה"משך חכמה" מהאמור בתלמוד ירושלמי[18] "מצוות כיבוד אב ואם, מצווה קלה, מפני שהיא מושגת מצד השכל הישר בלי צווי דתי"[19]. והאם אין מצווה זו מצוות תולדה של "ואהבת לרעך כמוך"? או כדברי הר"ן.
החלק השני הם המצוות המידתיות כצדקה וגמילות חסדים, ואלה אין ספק ששרשם ויסודם הוא הלב. ומפני שזה החלק כולל הרבה מן המצוות, אמרו (שבת לא, א) על אותו שבא לפני הלל ואמר לו שילמדהו כל התורה על רגל אחת, והשיבו "ואהבת לרעך כמוך", (ויקרא יט, יח), ואידך גמרא הוא זיל גמור, רצ"ו בו שמי שיקבע בלבו זאת התכונה הטובה, יקלו עליו עניני רוב המצוות. וזה החלק רושם הנפש והגוף יחד[20].
ובכל זאת מונה התורה אף "תולדות דאורייתא" ואשר ניתן היה ללמוד אותם מאותה 'מצוות העל' וכל זאת למה?
הגמרא במסכת שבת[21] קובעת קביעה מיוחדת מאד על אופיו של האדם. "אין אדם רואה חובה לעצמו". ומסביר האברבנאל, "כי דבר ידוע הוא שיותר יתבזה האדם הפחות בעיני האיש הנכבד משיתבזה בעיני עצמו כי אין אישש בארץ מכיר חסרונו על תכליתו. וארז"ל שאין אדם רואה חובה לעצמו"[22]. אשר על כן קובע החתם סופר, "ליבו נוטה להקל"[23].
תופעה זו הינה נכונה הם כלפי האדם והן כלפי החברה – המונהגת, כמובן, על ידי האדם. אחת הדוגמאות המדהימות לכך היא נוהגה של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השניה. הגם שארצות הברית נלחמה כנגד הגזענות הנאצית, הרי שהצבא האמריקאי נהג בהבדלה בין חיילים לבנים וחיילים שחורים. והאנגלים לא היו שונים. כשהגיע דדלי תומסון מג'מייקה להתנדב לחיל האוויר הבריטי במהלך אותה מלחמה, הוא נשאל, "האם אתה בעל דם אירופאי טהור"![24]
וכיון שאין האדם "רואה חובה לעצמו", יישום הצדק אצל כל אחד ואחד מאיתנו שונה. והשוני הלזה הנה תופעה לגיטימית, כל עוד הנה אצל תחום. כדברי בעל "ערוך השולחן": "כל מחלוקות של הראשונים והאחרונים כמוהם כצלילים המשתנים [הרמוניה – ש.ז.י]"[25]. אבל אף הצלילים המשתנים אסור שישתנו יתר על המותר, שאז לא מוזיקה תשמע כאן כי אם 'קלקולה של השירה'.
ההכרח למנות את "תולדות דאורייתא" של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הנה שלא יהיו ה"צלילים המשתנים" קלקול השירה אלה יופייה. כיון ש"אין האדם רואה חובה לעצמו" באו אותן "תולדות דאורייתא " על מנת לתחום תחומין גם למצווה זה שהיא הנה "כל התורה כולה"[26]. להדריך את האדם כיצד ליישם על נכונה את "מצוות האב", זו שהכל תלוי בה, שהיא התורה על רגל אחת[27]. אותן "תולדות דאורייתא" למצוות "ואהבת לרעך כמוך" הנו יישומו של "הצדק הטבעי" כפי שההלכה מבינה אותו. על מנת ליישם נכונה את מצוות האב הלזו, נדרשים אנו לכל אותה רשימה של "תולדות דאורייתא", שהלא אנו אין אנו רואים חובה לעצמנו, ולא כל הטוב לי, טוב לרעי, ולא כל הרע לי רע לעמיתי. תולדות דאורייתא אלו באו לשמור על המסגרת, תהא חשיבתנו אשר תהא.
"ואהבת לרעך כמוך", מנויה הן כמצוות עשה והן כמצוות לא תעשה[28]. מצוות "ואהבת לרעך כמוך", הנה היפוכה של מצוות לא תעשה "לא תשנא את אחיך בלבבך" והן שניהם מצוות נטועות בלב"[29]. "ואמר לו כל מה דסני עלך לחברך לא תעביד, שהוא מצות ואהבת לרעך כמוך, ואמר לו בלשון ל"ת, להורות שעשה ול"ת כלולים זה בזה"[30].
כדברי רש"י על דברי הלל המנויות במסכת שבת "דעליך סני לחבריך לא תעביד", זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה היא, זיל גמור". "אידך" שאר דברי תורה. פירושה דהא מילתא הוא, לדעת איזה דבר שנוי, זיל גמור ותידע"[31].
הצדק היחסי מיושם אף על ידי ההלכה. שהלא "על פי שניים עדים יקום דבר"[32]. וכי לא ייתכן מצב שעד יחידי אכן מעיד עדות נאמנה? או ה'אכסיומה ההלכתית' המיושמת אצל כל שיטת משפט מערבית, "המוציא מחברו עליו הראיה"[33]. צא ולמד, בהחלט ייתכן מצב שהחפץ שבמחלוקת אכן נמצא בידי המחזיק שלא כדין. שומר שפשע, גנב, גזלן. אך על מנת ליישם את כללי הצדק, נדרשים אנו למספר כללי יסוד. שאין הם כי אם הנחות. ומאצל אלו ההנחות מתפתחת תורת יישום הצדק.
כך אף מצוות "ואהבת לרעך כמוך". מאחר שכל אדם וחשיבתו שלו, כל אדם והבנתו שלו, כל אדם ומאווייו ורצונותיו שלו, ולא הרי רצונו של ראובן ברצונו של שמעון, וחשיבתו של לוי כחשיבתו של יהודה, על כן נדרשים אנו לכמה הנחות יסוד – אותן "תולדות דאורייתא" – שיהוו את הבסיס ליישום מצוות האב. הנה כי כן, היישום החברתי[34] של "לפני עיוור לא תיתן מכשול"[35], הנו כה רחב, ולא תמיד המטעה מכיר "את ערך הנזק"[36], שלא לדבר על מצוות "ולא תיקח שוחד[37]" – אחת המצוות שזכו להסבר הגיונם בתורה עצמה. למרות ש"על פניו" נראית יישום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" פשוטה, היא מורכבת, ויישומה ללא הדרכה הנו בלתי אפשרי. על מנת ליישם אל נכונה את מצוות האב, רוויה התורה במצוות שהנם תולדותיה של אותה מצווה וניתנות להילמד ממנה, על מנת שלא יהא זה לומד בכה וזה לומד בכה. לא די במסגרת. ה"תולדות דאורייתא" יש בם על מנת להדריך את היהודי ירא שמים כיצד ליישם אל נכונה את אותה מצווה שהיא הנה כל התורה כולה.
[6] פרק כ"א, פסוק י"ד. אבל ראה פירושו של רבינו בחיי "שיחזור על העד ולומר שאם היה העד עומד ומקריב על גבי המזבח משם "תקחנו למות" להעיד עליו". שם. ד"ה "וכי יזיד".
[34] "כלי יקר", ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד, ד"ה "לא תקלל חרש". וראה, ירושלמי, בבא מציעא, פרק ה' עמוד י' טור א'/מ"ח.
[35] ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד, וראה "תולדות יצחק" במקום על השכנות בין מצווה זו ובין איסור "לא תעשו עוול במשפט" על הפסוק הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה