שנאת חינם
"לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמונה" כך הגמרא
במסכת מגילה. מאידך "מעולם לא פסקו בירושלים אנשי אמונה". וכמובן שנשאלת
מאליה השאלה, פסקו או לא פסקו? ואם לא פסקו, על מה ולמה חרבה ירושלים?
עונה שם הגמרא כי ביחסים שבין האדם למקום – לא פסקו. אך ביחסים
שבין האדם לחברו פסקו גם פסקו. ולא היה בקיום המצוות שבין האדם למקום על מנת
להושיע את ירושלים מחורבנה. באשר קיום מצוות שבין האדם למקום ללא קיומם של
מצוות שבין האדם לחברו אינו ולא כלום.
מאידך ולו היו כל ישראל "עובדים עבודה זרה" אבל
"ועושים חבורה אחת, אין מידת הדין שולטת בהם". למד מכאן עצמתה של
אחדות, יכולת ההגנה שיש לקיום המצוות שבין האדם לחברו.
בעמדנו בתשעה באב אל מול פני עצמנו, נמצאנו למדים על תעודת
עניות. על ירידת הדורות, על איבוד הערכים. אין לנו ולו את "תרבות
הוויכוח". אנחנו לא מתווכחים – אנחנו רבים. איך אמר אורי אבנרי
"חוסני יותר קרוב אלי מלנדאו".
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה