כללי המשחק - 27 באפריל 2010

כללי המשחק

למדונו רבותינו כי אדם נכר בכיסו בכוסו ובכעסו. עוד למדנו שכעס הנה עבודה זרה? עבודה זרה על שום מה? על  שום שהיא זרה לנכון, היא מחוץ לחשיבה הטובה, היא זרה לטוב. אשר על כן לא מן הראוי שיהא אדם מחליט בעודו כועס, ודברים הנאמרים בכעס, הם – כדרכו של עולם – דברים שמתחרטים עליהם. כי הכעס אויב גדול הוא  לחשיבה.

ראש ממשלת טורקיה הנו איש מסוכן. רג'פ טייפ ארדואן נראה כמי שמחזר אחרי איראן, נשמע לעולם תוקף את ישראל אך לא את החמאס, לפני כמה ימים הביע תמיהה על מה ולמה נהרגו שלושה פלסטינים בעזה? לא. הרקטות שנשלחו משם צפונה לישראל אינן רלוונטיות.

לא קשה לקבוע כי ראש ממשלת תורכיה בהיותו מוסלמי מבקש להראות סולידריות לשכניו ממזרח, סוריה ואיראן על חשבונה של ישראל. בעיה זו אינה חדשה זה מקרוב באה. הבעיה הדתית בתורכיה הודעכה בזמנו של אטטרוק, דעכה, אך לא נעלמה. לא פעם הפר הצבא התורכי את "שלוות" המערכת הפוליטית בתורכיה כאשר חשש כי פוליטיקה דתית תשתלט על המדינה. ההיסטוריה של תורכיה לאחר התמוטטות האימפריה העותמאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, רוויה בתפיסת השלטון על ידי הצבא. העובדה שמדינה מוסלמית ואשר אין בכוחה להשתלב בשוק האירופאי המשותף. 'הילד החריג' של אירופה, מנהל מערכת יחסים רבת שנים עם ישראל היא ניצחון ישראלי. לניצחון דומה זכתה ישראל בזמנו של השיח הפרסי. עלייתו של חומייני לשלטון בטהראן טרפה את הקלפים.

נוהגו של ראש הממשלה ארדואן הנו תקדים מסוכן ביחסי ישראל טורקיה. "עליית מדרגה" בעוינות התורכית לישראל. ומשרד החוץ הישראלי אמון לחשב את הדרך הנכונה כיצד להחזיר עטרה ליושנה. התקלות ביחסי ישראל תורכיה לא חסרות. עוינותו של ראש הממשלה, הבוטות בחד הצדדיות שלו, האשמותיו חסרות השחר, התעלמותו מאשר קורה אצל הצד האחר לעימות, ביטול התמרון הצבאי שבין צ.ה.ל. לצבא הטורקי, כל אלה מעידים על קרע מעמיק. איני  מעריך במיוחד את כישרונותיו של שר הביטחון אבל במצב עניינים שכזה בין ישראל לטורקיה, ביקור של שר הביטחון שם אין חשוב הימנו.

איני יודע באם ה"מחווה" כלפי השגריר הטורקי באה על מנת להזיק לביקורו של ברק בתקופה זו. אם ההאשמות אלו נכונות הרי שיש לנעול את דלת לשכת שר החוץ וסגנו ולהשליך את המפתח לים. אבל גם בשל כל שיקול אחר, מדיני ככל שיהיה, הפגינו שר החוץ וסגנו [שאמור להיות אדם עם הבנה מדינית עמוקה] חשיבה פרימיטיבית שלא זכורה לי כדוגמתה.

מה הוא המסר אותו ביקש סגן שר החוץ להעביר? האם באמת ובתמים חשב שיעביר את המסר הנכון? השגריר הטורקי לא נקרא ללשכת שר החוץ על מנת לשמוע על השגותיה של ישראל כנגד העוינות אותו מציג ראש ממשלתו.  ניחה. נקרא אחמט אוגוז צ'ליקול להינזף בשל תכנית – מכפירה ככל שתהא – בטלוויזיה הטורקית. מישהו זוכר  את השגריר הבריטי על ברכיו לאחר תכנית עוינת במיוחד בBBC? משהו היה מהין להשפיל את השגריר המצרי בשל התססה אנטישמית הנשמעת חדשות לבקרים בכלי התקשורת המצריים? והאם משהו זוכר על מה ולמה ננזף השגריר צ'ליקול? כל שהכל זוכרים הוא שמשרד החוץ הישראלי השפיל את השגריר. ועל מנת שהכל יבינו כי מדובר בהשפלה, עוד טרח מר איילון להבהיר לכלי התקשורת בעברית "מה הולך כאן". השגריר הושפל, המסר הלא נכון נשלח ומשרד החוץ נראה כמנוהג כראש שבט באפריקה או ראש משפחה מפיונרית שפגעו בכבודו והוא משפיל את נציג המשפחה הפוגעת.

אחמט אוגוז צ'ליקול

לשגריר – לכל שגריר – יכולה להיות השפעה חשובה על מערכת היחסים בין מדינות ועל אוירת היחסים. יש והדינים והחשבונות אותם מעביר השגריר, משפיעים השפעה מכרעת על מדיניות ממשלתו. אומנם כן, לא הרי ניקולא מקייבאלי כשגריר [לעתים מקור המידע היחיד אצל אותן נסיכויות איטלקיות אליהן נשלח] כהרי דו"חות בעידן התקשורת הפתוחה. ואף על פי כן דעה חיובית של שגריר הנה נכס. שגריר נעלב הנה מטלה מיותרת לחלוטין. ניתן היה להביע את המחאה אך לא לפגוע בשגריר. ניתן היה להעביר את עמדתה של ישראל בחריפות אך בלשון דיפלומטית, לא בבריונות דיפלומטית שאין בה כל מסר חיובי.

נכון, סגן השר התנצל. הייתי רוצה לדעת מי היה זה שיזם את המהלך הטיפשי הלזה כנגד השגריר והאם הוא חושב שהוא הטיב לישראל או הרע לה? אם עד היום הוא לא יכול היה לבקר בקהיר, כנראה שגם באנקרה הוא לא יבקר. אני חושב שאדם כזה לא אמון להיות שר החוץ של ישראל.

אווט ליברמן הוא יהודי חכם. הוא יהודי חזק וגאה. אבל הוא צריך לדעת. חזק – כן. בריון לא. וכנראה שסגן השר נגרר אחרי הבריונות, לא אחרי החוזק. וחבל.

זלי יפה.