אילן חלימי ז"ל
כבוד הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמר שליט"א, הוד מעלתו, שגריר צרפת בישראל מר ג'ארארד ארוד, בני משפחת חלימי, גבירותי ורבותי.
רבים הם האוחזים בטליתה של אמרה "מי שאינו זוכר את העבר, אמון לחזור עליו". זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. דע עקא שמעטים, ואולי אפילו, מעטים מדי, יישמו הלכה למעשה את התורה הצפונה באותו משפט.
ולא רק שאמונים אנו לחזור על העבר אותו הכרנו מקריאה בלבד, אלא אף את העבר הנוקש לחיינו, אותו עבר ואשר יש מהיושבים אצל זה ההיכל הערב שהיו עדים לו, ויש אשר יושבים שם למעלה במעלות השלטון במדינות שונות, ואשר הפנו את גבם לאשר קרה אמש. או אז אמונים אנו לחזור על העבר, על שגיאותיו, על אכזריותו ועל הבושות הנלוות אליו.
הירצחו של אילן חלימי אצל עיר האורות אמורה לזעזע את אמות הספים, והיא אכן זעזעה לא רק יהודים, אלא אף שאינם יהודים. השתתפותם של נשיא הרפובליקה וראש ממשלתה באזכרה שנערכה לו למר חלימי בבית הכנסת De la victuere בפריז מלמדת על החשיבות והחרדה נחלת ארמון האליזה וממשלת צרפת.
אילן חלימי ז"ל הפך – שלא ברצונו – לסמל. אבל האם בכנות יכולים אנו לומר שאנו מופתעים? האם הפשע המזעזע הלזה לא היה צפוי? האם אירופה נקייה מאנטישמיות והייתה זו תופעה "יש מאיין"?
 |
| אילן חלימי ז"ל |
כשנבחר קורט וואלדהיים כנשיא אוסטריה, היו ששאלו כיצד זה לא בוש להעז ולהתמודד על זה התפקיד לאחר שהסתיר את עברו האפל והנאצי בספרו האוטוביוגרפי? לא הייתי שותף לביקורת זו, ואף קשה היה לי להבינה. מדוע שיתבייש? מדוע שלא ישקר? היו היה נאצי ונשאר כזה. אני נדהמתי כשנוכחתי שקרוב לששים אחוזים מאזרחי אוסטריה הצביעו עבורו. הם היו הבעיה. הם שלא רצו לדעת, הם שלא היה אכפת להם, וחלקם שבחרו בו בגלל עברו.
הערות אנטישמיות שנשמעות במסגד בעזה על שתיית דמם של הכלבים היהודים לא נשארות בעזה. ההערות האנטישמיות של הקאדי של ג'יברלטר שגררו אזהרה כי יושב למקום מוצאו אם לא יפסיק, הנה גחלת.
מפלגות הימין הקיצוני בצרפת, באוסטריה, ברוסיה, בגרמניה, אירועים אנטישמיים בבלגיה, אלה הם הקרביים הלוחשות של האנטישמיות דהאידנה. והאנטישמיות חיה ונושמת. היא חסרת בושה. דע עקא שאותם במערב הנחשפים לאנטישמיות תוצרת האסלאם אינם מבינים כי לא במלחמה ביהדות עסקינן אלא בעימות כנגד הציביליזציה המערבית.
אבל התחנה המפוקפקת אליה הגיע האנטישמיות והתרבות המערבית עם הירצחו של אילן חמימי הנה מאיימת.
היא מאיימת כי איש אינו יודע האם מדובר בתופעה חולפת, או שמא הפושע של היום הנו הנביא של מחר אותו ראוי לחקות.
היא תופעה מאיימת כי איש אינו יודע האם ייהפך מחר הירצחו של יהודי אך ורק בגלל שהוא יהודי לתופעה שבשגרה.
היא מאיימת כי איש אינו יודע באם חלילה יקרה מקרה נוסף מחר, כמה אנשים יעברו לעמוד הבא של העיתון.
היא מאיימת כי איש אינו יודע האם העולם המערבי יקבל את האנטישמיות הלזו בחרדה או בשלווה, מתוך מגמה להלחם בה בתופעה המאיימת הלזו או חלילה באדישות.
אנטישמיות אינה נגמרת באנטישמיות. שלווה כנגד מאורעות אנטישמיים הביאו לעולם את האפלים במשטרים ששפכו בסופו של יום את דמם של יהודים ואינם יהודים דמם של זרים כמו גם דמם של בני עמם. כבוד נשיא המדינה בדברו באושוויץ לציון 60 שנים לשחרורו של מחנה ההשמדה הצביע על כך באומרו "קְהל עמים רב ידע על הרצח ונשאר אדיש". אבל האדישות כלפי השואה תרמה להאדרת כוחו של המשטר הנאצי. הדממה הפוליטית עת נחשפה יהדות גרמניה לקלגס הנאצי ו"הצלחתו" של הקלגס להשפיל את יהודי גרמניה היוותה אף היא נדבך להצלחה הפוליטית של המפלגה הנציונל סוציאליסטית.
העולם אינו מבין. אבל כשהעם היהודי נזעק על תופעה אנטישמית, הוא מגן על העולם, כאילו אמר "מתוך שלא לשמה, בא לשמה".
היום הזה, כאן בבית הכנסת הגדול אנו מבכים את הרצחו של אילן חמימי ז"ל. יהודי שעונה בגלל שהוא יהודי. יהודי שנרצח בגלל שהוא יהודי, יהודי שהושפל בגלל שהוא יהודי.
ואנחנו מפה מבקשים לזעוק מסר כפול. על העולם לדעת שמלחמה באנטישמיות חייבת להיות חסרת פשרות, שאם לא כן העם היהודי ישלם את המחיר, אבל העולם המערבי ישלם את המחיר.
ולאחינו בני העם היהודי באשר הוא שם. עומדת בפניכם הברירה. יש יהודים שהאנטישמי מזכיר להם את ייחוסו. רק בשל "איש צר ואויב" נזכר הוא היהודי מי הוא. כששמע את הקריאה מאחורי גבו "יהודון" "ג'וד" נזכר, על אפו וחמתו ש"היה יהודי באוהלך וגרמני בצאתך" לא הייתה כי אם משאלה חסרת שחר.
ויש יהודים ששרים את יהדותם. שגאים בעברם ומבקשים להבטיח כי נרו של ישראל לא ידעך. זו התשובה של היהודי לאנטישמיות. יוסף פופנה וחבריו רצחו את אילן כי היה יהודי. ואם יכלו היו רוצחים עוד ועוד. אנו נלחם בתופעה הפופנית הלזו וחברותיה לא מתוך בושה, אלא מתוך גאווה. אנחנו נשאר. וכפי שהתגברנו על שונאי העם היהודי בעבר, נכול נוכל להם בהווה אף בעתיד.
נחמתכם בני משפחת חלימי תהא אולי בעובדה שאילן הפך לסמל. סמל של כאב, אבל סמל של גאווה. סמל של דם יהודי שוטט, אבל סמל של נחישות ואזהרה לעולם כולו, ותהא זו מקצת נחמה.
זלי יפה.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה