בהעלותך
היהדות
אוהבת מספרים עגולים. בפרשת במדבר מונה הכתוב את מספר בני ישראל.
בני
ראובן ששה וארבעים אלף וחמש מאות.
בני
שמעון תשעה וחמישים אלף ושלוש מאות.
יהודה,
ארבע ושבעים אלף ושש מאות.
רק
שבט אחד – שבט גד - חרג קמעה. חמישה
וארבעים אלף ושש מאות וחמישים.
לא
מצאנו למשל חמישים אלף שש מאות שלושים ואחד.
גם
הפרשה שלנו כמו גם קודמתה פרשת נשוא מעידה על חיבתה למספרים עגולים. מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה כל הבא
לצבא.
אף
פרשתנו מדבר את כל "זאת אשר ללוויים מבן חמש ועשרים שנה .... ומבן חמישים
שנה".
ואכן
מפרשים רבים מנסים להתמודד עם הפער בן גיוס הלוויים לעבודה רק בגיל שלושים בפרשה
הקודמת ובן הציווי לגייסם בגיל עשרים וחמש שנים בפרשה זו.
מסכת
חולין כ"ד, ע"א: "כתוב אחד אומר: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה; וכתוב
אחד אומר: מבן שלושים. אי אפשר לומר שלושים שכבר נאמר כ"ה, ואי אפשר לומר
כ"ה שכבר נאמר שלושים! הא כיצד? – כ"ה ללמוד, ושלושים לעבודה."
"ויתילדו
על משפחתם לבית אבתם" - הביאו ספרי ייחוסיהם ועדי חזקת לידת כל
אחד ואחד ...... ידועה והטעם בזה כי כל אדם נותן לבו
בעשרותיו כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או
לשלושים ... אבל בהגיעו ל25 לא ירגישו בו כל כך, ולכך לא ציווה למשה שיטרח למנות רק
מבין 30 שנה.
כותב
האברבנל: - ואחר שציווה על המניין הראשון הזה בלויים מבן חודש ומעלה (ג, יד-לט),
ציווה על המניין השני מהם, וציווה שימנה אותם מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה;
והמניין
הזה לא היה לדעת מספרם במניין הראשון, אלא לדעת הבחורים אשר בהם,
כדי
שיישאו המשא הראוי אליהם. ולפי שעבודת הקודש עליהם בכתף יישאו, לכן נבחרו מבן שלושים
שנה ועד בן חמישים שנה, כי אז האדם בכוח גבורתו לשאת משא על שכמו.
ושלושים
הנו גיל מעניין.
יוסף
היה בן 30 כשפתר את חלום פרעה.
אני
משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר
- פירושו למשניות - ואני בן
שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה
(משלי א ד): "לתת לפתאים ערמה וגו'" - אמר שלמה: אני הייתי פתי, ונתן לי הקב"ה ערמה, ונער הייתי,
ונתן לי ד"א "לתת
לפתאים ערמה" - מכמה שנים ואילך צריך לו לאדם להיות לו ערמה? מבן
עשרים שנה ומעלה. "לנער
דעת ומזימה"
- עד
כמה שנים נקרא אדם נער? רבי מאיר אומר: עד כ"ה שנה, רבי עקיבא אומר: עד ל' שנה, אמר
רבי ישמעאל: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים שנה, שמעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עוונותיו, [1]כמד"א מבן עשרים שנה
ומעלה יבוא לעבוד עבודה, (מהו "עבודת עבודה"? ריש לקיש אמר: אין עבודה
אלא תפילה, שנאמר (תהלים ב יא): "עבדו
את ה' ביראה"), משעה שהוא מתחשב לעבודה - מתחשב לעבירה.
הוא היה אומר בן
חמש שנים למקרא,
בן עשר למשנה,
בן
שלוש עשרה למצות, בן חמש
עשרה לתלמוד; בן שמונה עשרה לחופה; בן
עשרים לרדוף; בן שלושים לכוח, בן
ארבעים לבינה; בן חמישים לעצה; בן שישים לזקנה; בן שבעים
לשיבה; בן
שמונים לגבורה; בן תשעים
לשוח; בן מאה כאלו
מת ועבר ובטל מן העולם
אז למה 13?
בשלוש
עשרה מידות התורה נדרשת,
עבודה - אלו קורבנות שנתנו בשלש עשרה בריתות
שלוש עשרה מידות
של הקב"ה המנויות בפרשת כי תישא "ה' ה' קל רחום וחנון".
בכל גיל אחר,
כדברי הרמב"ן, אחרים מזהים את גילך ומזכירים
לך, כך עשרים, כך שלושים. בר המצווה זה בינך לבין הקב"ה, הקב"ה
מזמין אותך "היה דומה לו", והוא רומז לך על כך במספר הקשור ביותר
להקב"ה, 13, שלוש עשרה מידותיו של הקב"ה. ואתה כפי שכתה המהריק במבחר
כתביו תלמד ממידותיו אלה של
הקב"ה לנסות ולחקות אותו. זה לא פשוט, זה לא קל אבל זה האתגר היפה ביותר
בחיים ומבטיח את השכר הטהור ביותר בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה