אובמה 100 ימים
הסטוריונים ומומחים למדעי
המדינה חלוקים בשאלה מי הנו הנשיא הגרוע ביותר שכיהן אי פעם בארצות הברית. הרשימה אינה פשוטה. ג'יימס בוכנן [שקדם לאברהם
לינקולן] או אנדרו ג'ונסון [שכיהן מיד לאחר הנשיא שנרצח], זכריה טילור [מי שמע
עליו?] או הרבאט הובר. יש המוסיפים לרשימה את ג'ימי קרטר. ריצ'ארד ניכסון היה ברשימה מייד לאחר שפרש
בעקבות פרשת ווטרגייט, ואולם הוצא ממנה לאחר שנים כשהבין העולם את תרומתו העצומה
של הנשיא להורדת המתחים הבינגושיים
ופתיחתה של סין הקומוניסטית למערב. פשטני ופשוט לכלול ברשימה את הנשיא ג'ורג' בוש
[אם כי בטוחני שההיסטוריה תשפוט אותו אחרת].
עברו מאה ימים
לכהונתו של הנשיא אובמה. העיתונות וכלי התקשורת [מוביל שבהם הנה רשת CNN] עוטפים אותו ורעייתו מישל באהבה ותמיכה. אבל האמת ניתנת להיאמר. הוא באמת צועד בבטחה למעמד של הנשיא הגרוע וחסר הניסיון, ולכן, המסוכן
ביותר, שהיה לארצות הברית.
ברק חוסיין אובמה
נכנס לבית הלבן ונאלץ להתמודד עם שתי בעיות מרכזיות כלכלה קורסת ויחסים
בינלאומיים [אחת נוספת נערמה על שולחנו
לאחרונה עם התפשטותה של שפעת החזירים]. בכל אחת מאלו הבעיות טפחה
המציאות על פניו. כך למשל ביום 24 פברואר
נאם הנשיא את נאומו הכלכלי הראשון בפני שני בתי הקונגרס. נאום שהיה בו גם הבטחה לעתיד טוב יותר. נאום ואשר היו בו ראשי פרקים לתכנית כלכלית. האומה האמריקאית לא התרגשה. הבורסה צנחה למחרת היום. ואין לך הבעת חוסר
אמון גדולה יותר בנשיא ובמילתו. הטריליונים שהנשיא מזריק לתעשיית המכוניות
והמערכת הבנקאית אינם עוזרות. עברו 100
ימים ולנשיא אין דרך כלכלית חדשה. אם
הכלכלה האמריקאית תתאושש, לא תהיה ההתאוששות תולדת הנשיא אלא על אף הנשיא.
חמורה יותר היא
התנהלות הנשיא במישור הבינלאומי. האיום
שהשמיע בשבוע שעבר כבדרך אגב כי אנשי
הנשיא הקודם עוד עלולים לעמוד לדין בשל נוהגם כלפי חשודים בהשתייכות לארגון אל
קעידה הינה רשלנות שערורייתית. במי בדיוק
מדובר? באותם המוכנים למות בפעולות טרור,
והנשיא האמריקאי מבטיח להם כי ינהגו בהם בדרך "אנושית". ומה הוא הלחץ
שיפעיל כבוד הנשיא כדי לקבל מידע מחברי
הארגון? והמסר שהוא מוסר למחבלים? כי כל
עוד הם בידיים אמריקניות, לא יאונה להם
כל רע, הסודות יישמרו, ועל הנוהג ההומני הלזה ישלמו אזרחי ארצות הברית. והנשיא רמז את שרמז הגם שהוסבר לו על ידי
מומחים מכל רשתות המודיעין של ארצות הברית
-כפי שאושר גם על ידי ה-Wall Street Journal וגם על ידי ה-New York Times – כי אלו הלחצים
הם שהביאו לתגליות מודיעיניות שהיה בם על
מנת לחסוך דם רב.
בביקורו בשטרסבורג
הציע הנשיא שרוסיה וארצות הברית יקצצו בראשי הנפץ הגרעיניים. הדבר יעניק מוסריות – כך הוא – לדרישה לפעול
בהתאם שתופנה לצפון קוריאה. זו הגיבה
בשיגור טיל מעל יפן.
ארצות הברית משקיעה
מליארד דולרים לשנה בצבא פקיסטאן. הטאליבן נמצא היום כשבעים קילומטר מאיסלמאבאד. והצבא
בעצם אינו פועל. בעבר "השתעשענו" במעונכם בשאלה מה יהיה
באם המערכת הפוליטית בפקיסטן תתמוטט? מה
יהא על הנשק הלא קונבנציונלי שפקיסטאן "התברכה" בו? החשש בזמנו היה
בשל המתחים הפנימיים ומלחמת האזרחים שכמעט פרצה בשל הרצחה של בן עזיר בהוטו.
האיום דהאידנא חמור הרבה יותר. בארצות הברית חשבו בוודאי מה יהיה באם המדינה
המוסלמית הלזו תיפול לידי הטאליבאן. אבל
הלחץ שהפעיל הממשל על ממשלת אילמאבאד להתמודד עם הפלישה הטאליבאנית היה מינורי. ועוד,
הנשיא בביקורו האחרון באירופה באותה נשימה בה גינה את בין לאדן ואל קעידה דיבר על הצורך ביחס טוב יותר כלפי המוסלמים ובמאמץ לעשיית שלום בין הפלסטינים
לישראל. הנשיא שקישר בין שלוש אלה העניק
בכך – אצל אוזניים מוסלמיות – לגיטימציה לארגון הגם שכפי שטען בין לאדן בעצמו [כעדותו
של סטין קול בביוגרפיה על משפחת בין לאדן
שפרסם לאחרונה] הוא נלחם נגד המתירנות המערבית, [בהביאו כדוגמה את הנשיא קלינטון] וכנגד הנצרות
ככזו. ההקשה שעשה הנשיא הקהתה את המערכה
האמתית – האסלאם הקיצוני נגד הנצרות והיהדות, נגד החשיבה המערבית והעניקה למאבק מעמד של עימות מדיני פוליטי. עיוות מסוכן. ועל כל אלה ניסיונותיו של הנשיא
לפייס את אחמדיניג'אן מובילים את נשיא איראן למסקנה שארצות הברית לא תתנגד צבאית
לפתוח הגרעיני האיום בעקיפין של
ארצות על ישראל באם תעשה זאת רק מגבירה את
הביטחון העצמי של השלטון בטהראן. אלה
יודעים שהמקום היחידי בו ארצות הברית יכולה ללחוץ הוא על ישראל. עיראק מקבלת את הנשיא החדש בעליה דרמטית במספר מעשי הטרור
במדינה. הנשיא הרוסי אומנם "הוריד את
הטון" במלחמה הקרה השנייה, אבל במעשים רוסיה
אינה מתקפלת [ויעידו הכוחות הרוסיים שעדיין נמצאים בגיאורגיה]. גם המוסלמי הקיצוני וגם הדוב הרוסי יודעים שהנשיא
החדש של ארצות הברית נעדר עצמה. וניסיונות
הפיוס של הנשיא האמריקני כלפי נשיא ונצואלה לא הוכיחו את עצמם. אקוודור היא
האחרונה במדינות אמריקה הלטינית שקבעו את עצמם משמאל. הנשיא מבקש לערוך מהפכה מדינית של ממש, מבלי
שיש לו את הכלי והידע לעשות זאת. כלכלה קורסת ויחסים בינלאומיים.
 |
| הנשיא ברק אובמה |
במשך מאה ימים לא
רשם הנשיא לעצמו ולו הצלחה אחת בתחום כל שהוא. מוקדם לנבא? אולי, אבל ברק אובמה צועד בבטחה למקום הראשון בתחרות
של הנשיא הגרוע ביותר.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה