סכנתה של דמוקרטיה - 07 באפריל 2016

סכנתה של דמוקרטיה 

 Brexit

כשיעבור ההלם הראשוני, תבקש בריטניה הגדולה ללמוד מהעבר על העתיד. לא אני אהיה שאחרוץ את גורלה של בריטניה, ואולם על שתי אלה אבקש להרהר. ראשית, על טענה אחת - מרכזית בהחלט - שהעלו מבקשי ה-Brexit [המבקשים לפרוש מהאיחוד האירופאי], טענה שחזרה על עצמה חדשות לבקרים, ושאלה עקרונית יותר, המין התבונה היה  ״לשאול את העם״.

רבים מתומכי הפרישה זעקו Give us our country back. הם ראו בבריסל סמל לאיבוד העצמאות הכלכלית והמדינית של בריטניה. אף ראש עיריית לונדון לשעבר, בוריס ג׳ונסון, המועמד לרשת את מקומו של ראש ממשלת בריטניה היוצא, דוויד קמרון, עשה שימוש רב ב׳עורגה לחירות׳. כמובן שאין כל ממש בטענה זו. בריסל לא ״כבשה״ את האי הבריטי. בריטניה הצטרפה לשוק ברצונה, וברצונה הנה פורשת הימנו. כפיפותה של בריטניה להוראות השוק הנה כפיפות אף לאשר אומרת בריטניה עצמה. האם בריטניה תפרוש מנט״ו כי האנגלים מבקשים את מדינתם חזרה? אולי מהאו״ם? או אולי רק מה-OECD שחייבה אפילו את מערכת ראיית החשבון באנגליה לשנות את דרכי עריכת המאזנים של חברות בריטיות. אנגליה חתומה על מאות הסכמים בינלאומיים. בכל אחד מאלו ההסכמים ניבטים זכויות אך גם חובות. האם אנגליה תפרוש מכל אלה ותחזור ל״בדידות הזוהרת״ נחלת המאות הקודמות? אחת האפשרויות העומדות בפני הבריטים הנה לפתח את קשריה החדשים עם השוק האירופאי על פי הנחיות ה-World Trade Organisation.  או שמא מבקשים הבריטים בחזרה את מדינתם גם מארגון זה.

הבריטים הם עם חכם. עולם הכלכלה, התעשייה, התרבות - על שלוחותיו, החינוך ועוד, מפורסמים בעולם כולו. אוניברסיטאות כמו אוקספורד, קיימבריג׳, קינגס קולג׳ ועוד, הן מהמובילות בעולם. התזמורות הקלסיות בלונדון, ברמינגהאם ומנצ׳סטר הן מהשורה הראשונה. הספרות שופעת, והרשימה ארוכה. ולכן, אין באמור להלן על מנת להקהות כהוא זה מהערכתי ליכולתו של הבריטי. 

אמר פעם ווינסטון צ׳ר׳צ׳ל [כן, כן, גם הוא ייצור אנגלי] כי הדמוקרטיה הנה שיטת הממשל הגרועה ביותר, חוץ משיטות הממשלה האחרות.

בתי הפרלמנט, בריטניה

 הכל יודעים שבדרך כלל, מפלגה במדינה דמוקרטית מבטיחה הבטחות לרוב לפני הבחירות ומקיימת מעט. אין לו לבוחר אלא את מבחני העבר, ההשמצות ההדדיות ובטחונו האישי.  בחירות הנה ״שאלת מקרו״.  הבוחר אמור - ואינו יכול - לבחון מצעה של מפלגה  ולהתייחס לכל נושא אצל אותו מצע.  הנבחר אמור לדעת -ואינו יכול, ולהציג עמדה בכל נושא. ולכן הבחירות הנן הרע במיעוטו. בסופו של יום מצביע הוד מעלתו האזרח עבור אדם הגם שפורמלית הצביעה עבור מפלגה [ובאנגליה הבחירות הנן גם עבור האדם, פורמאלית, ולא רק מעשית].  

לא כן משאל עם. ובמיוחד בנושא כה רציני כמו עזיבת השוק האירופאי. כאן דובר בנושא שהאדם ברחוב אינו יכול להבינו. פרופסור לרפואה שלמד ומלמד באוקספורד אינו יודע מה תהא השפעת העזיבה על הסכם המיזוג בין הבורסה של פרנקפורט לבורסה של לונדון. על מעמדם של ספינות דגל בריטיות באירופה כמו Marks and Spencer  או C&A ועוד. על רכישת חברת התעופה הספרדית - איבריה, על ידי בריטיש איירווייז, על מעמדם של עשרות אלפי בריטים העובדים באירופה. על תעשיית התיירות הבריטית שרובה ככולה מיוסדת על גרמנים, צרפתים, איטלקים, הונגרים וצ׳כים. מה תהא העלות של עזיבת השוק [לרבות החיוב של כל בריטי להחליף את דרכונו]. ומה היא החלופה המוצאת. האם בריטניה תבקש מעמד חדש כלפי השוק כמו זה של נורווגיה? [גישה לשוק מבחוץ] אולי כמו מעמדה של שווייץ? [חתימה על הסכמים ספציפיים], או אולי תורכיה [הסכמים בתחום התעשייה אבל לא השרותים] או שהיא תסתמך על ה-World Trade Organisation. והאירופאים לא ימהרו להציע לבריטניה חלופה, מפני שזמירות על עזיבה נשמעות אף במחוזות אחרים בשוק, ובמיוחד בצרפת.

בשביל להתמודד עם שאלה כה חשובה, נבחרה ממשלה. ממשלה אינה שואלת את העם אם לצאת למלחמה.  ממשלה אינה שואלת את העם האם להחליף מטבע. מדוע? כי לממשלה או לבית המחוקקים יש יכולת לקבל נתונים ולנתחם. לקבל - אולי - החלטה מושכלת. לאזרח אין. הפרלמנט הוא נציג העם ובידיו כלים לבדיקה. העם הצביע במשאל העם, בלי לדעת על מה הוא מדבר. להביא שאלה כה חשובה למשאל עם הייתה שגיאה, ובעצם הצבעת אי אימון בפרלמנט. כמעט ואמרנו, להפוך לרגע את בריטניה לדמוקרטיה אתונאית. חלום בלהות של כל דמוקרטיה.

זלי יפה,

ירושלים