עברה גוררת עברה

עברה גוררת עברה

עברה גוררת עברה הנה כלל חשוב אותו ינקנו מגרסה דינוקתא. ועוד, בקשנו ללמוד כי מנהיגות אמתית נמדדת ברגעי משבר, טיפול ברעה המתרגשת, שיקול דעת, הפניית אצבע מאשימה כלפי הפגע ורק כלפי הפגע, וחלילה לו למנהיג להיות "היסטרי". או במילים אחרות, חלילה לו למנהיג להיות פואד בן אליעזר.

איני יודע מי היו אותן חיות אדם שסכנו את חייו של קצין צ.ה.ל. איני יודע מי הוא אותו איש יהודי המעז להרים ידו על חייל. אף איני יודע מי הוא אותו המעז לחלל קודשם של אחרים, מי הוא בן העוולה המבקש לנהוג מנהגם של אנשי קבוצות הנער הנאצי בתחילת דרכו, ולשרוף מסגדים [במקום בתי כנסת]. איני יודע האם יהודים היו אלה שפשעו או שמא המבקשים את דמם של היהודים על ידי עשיית מעשה והפניית אצבע מאשימה כלפי יהודים.

אצל שני המקרים גם יחד מדובר ב"שעת חירום". אין די בחקירת משטרה, מקיפה ככל שתהיה, אין די בהצהרת כוונות של שר זה או חבר כנסת אחר, יש לחוקק חוק מיוחד ואשר יישומו יהא בו על מנת לגדוע את השורש עליו צומחים רעות חולות אלו [שכחתם את החקיקה שמנעה מתנועת "כך" להשתתף בבחירות לכנסת?]. אני בהחלט מסכים עם כוונת הממשלה לראות בארגון יהודי – אם אכן ביהודים עסקינן – ואשר תקפו את חיילי צה"ל או שרפו את המסגדים, כארגון טרור לכל דבר ועניין, ועל העונשים המוטלים על חברי אותם ארגונים להיות כאלה שיכאבו כאב של ממש. על המסר להיות חד וכואב. איש לא ירים ידו על חייל, ואיש לא יפגע ברגשותיו הדתיים של האחר. למדינת ישראל אין מלחמה עם האסלאם, יש לה מלחמה עם המזייפים את האסלאם, המבקשים בשמו של האסלאם להרוג, להשמיד ולאבד וכך לחלל את שמו של הנביא ולהפוך את אותה דת לסמל של שנאה. אותם ששרפו את המסגדים – אם אחינו הם – הם אסון לעם היהודי, ואם משונאינו הם המבקשים להטיל על העם היהודי אשמה חסרת שחר, הלא אויבינו הם. זו מלחמה של ממש על שמירתה של היהדות והמסר אמור להיות רועש ומפחיד.

האם יש קשר בין הקיצוניות המדינית הפושה בנו ובין מידורה של האישה? אני חושב שכן. קיצוניות אינה תופעה מוגבלת. היא זוחלת כמים שקטים לכל ערוגה, פוגעת בכל נושא ומשפיע על דתיים ושאינם דתיים, יהודים ושאינם יהודים, אוהבים ואויבים כאחד. לא רק המבקשים את הדרתה של האישה הפגינו קיצוניות מיותרת. גם גבי גזית בהשתלחות שלוחת רסן עשה זאת. גם שולמית אלוני אינה מסמלת אלא את "החושך שבנאורות". גם המכים חייל או השורפים מסגד. הכל - אימתה של הדמוקרטיה היא.

בנימין (פואד) בן אליעזר

אבל מנהיג אינו יכול להיגרר אחר התופעה. הוא אמור לעצור אותה. מנהיג אינו יכול להינשא על "גל פופוליסטי" מנהיג אינו יכול להיות פואד. אולי נזכיר. במהלך המשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט, חודשים לפני השחרור, נערכו חדשות לבקרים הפגנות המתייחסות ליחסה של ממשלת ישראל לדרישות החמס. במדינה דמוקרטית יכולים הכול להפגין, הכול לחוות דעה. הלחץ הציבורי עשה את שלו – והזיק נזק רב למעמדה של ממשלת ישראל. ואולם, שר בממשלה האמור להיות מי ממקבלי ההחלטות אינו יכול לעמוד אצל אוהל המחאה ולומר לאבי הנער אל מול פני מצלמות הטלוויזיה כי לעת פקודה יצביע הוא על מנת לקבל את דרישות החמס. מה חשיבות הייתה להצהרה מטופשת כעין זו אל מול מצלמות הטלוויזיה? האם חשב פואד בן אליעזר [אז שר בממשלתו של אהוד אולמרט] כי הצהרה כגון זו תלחץ על החמס? או תעודד אותו?

אותו בן אליעזר שביקש בעבר אף להיות ראש ממשלת ישראל, דיבר היום בהיסטריה על ציבור המתנחלים.  הוא בעצם התיר את דמם. בן אליעזר הנו אנרכיסט למען הפופוליזם. כך מדבר שר בממשלה לשעבר? כך מדבר חבר כנסת אחראי? כך מדבר מנהיג? "צריך לירות"? מפקד אינו יודע את הוראות הפתיחה באש? הוא צריך במתח הקיים להתהדר בנוצותיו של פואד ההיסטרי המבקש להראות לעולם כי הוא הבריון שמבקש את מלחמת האזרחים?

יש לפואד אינטרס. זה פואד. בעבר הוא ביקש מהממשלה לשלם את המחיר עת עמד אל מול פני אביו של גלעד שליט. היום הוא מבקש כי הדם יעשה את זה. זו מדינת חוק, ומר בן אליעזר כנראה אינו מאמין בכך.  אלה שתקפו את קציני צ.ה.ל. ראויים לכל עונש ולכל גינוי. אלה ששרפו את המסגדים אמורים לשבת מאחרי סורג שנים. פואד בם אליעזר ראוי לגינוי לא פחות.

זלי יפה