חכמים היזהרו בדבריכם

חכמים היזהרו בדבריכם

פעמיים נגדעו חיי אדם בשל נטיותיו המיניות או בשל תמיכתו ב"גאים". ישי שליסל, המתיימר להיות יהודי חרדי לא למד כנראה את "תומר דבורה" שלו עיין בספרו של המהר"יק היה נמצא למד כי אדם הנו יצירה של הקב"ה והפוגע ביצירה, פוגע ביוצר.

איני שותף לדעותיו ולאמרותיו של הרב יגאל לוינשטיין, ואני מוכן לומר, שהרב אותו אני מכיר כאישיות חכמה ומעמיקה, אוהבת אדם באשר הוא אדם, כשל פה כישלון של ממש. לקיים מה נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם".

איני שותף לדעותיו של ח"כ ניסים זאב או לדעותיו של שר הפנים לשעבר לעניין מצבם הבריאותי של ההומוסקסואליים. ההערות משפילות ומעידות על קלוקלת. החד מיניים כבני אדם ראויים לכבוד ולא חבר כנסת זה או אחר יקבע עתידם, ואף כבוד הרב לוינשטיין לא אמור היה להשתלח בם. אין בתוכחה זו כי אם להאדיר את הפילוג, ולא לאחד את השורות. איש מאיתנו לא קבע את עתידם של אוכלי בשר חזיר או מחללי שבת.

 ישנם דרכים רבות להתמודד עם בעיות המבקשות את פתרונה של החברה. יש המבקשים להתעלם מקיומה של בעיה, יש שינסו ליישב ולבחון בכובד ראש את מהותה ולנסות לפותרה בדרך החשיבה, ויש שיהפכו את הבעיה "קרדום לחפור בו". איני מכיר נושאים רבים השנויים במחלוקת ואשר שני הצדדים לוויכוח גורמים לעצמם נזק ולו בשל הדרך בה יפגינו את דעתם – כשאלת התמודדות החברה עם "החד מיניים".

ראשית, הבה ניתן את הדעת לציבור הדתי. קולו של זה נשמע היה בעבר את אשר שר בריאות לשעבר – נציג ש"ס - התלהם על הקהילה ההומוסקסואלית הן אצל התקשורת והן בוועדות הכנסת, לרבות הרעיון לגרום ל"טיפול" בכל "סוטה".  שר הבריאות סירב להתמודד באמת עם בעייתם של ההומוסקסואליים.

שמירת שבת מנויה בתורה מבחר רב יותר של פעמים מאשר "משכב זכר". שבת הינה ככל התורה כולה ואף זכתה לישב כבוד אצל עשרת הדברות. ואף על פי כן, יושבים פוליטיקאים דתיים וחרדים במחיצה אחת עם מחללי שבת בפרהסיה. משכב זכר אינה החמורה בעברות המנויות בתורה ומעמדה אינו זהה למעמד של שמירת שבת. למד מכאן שהיחס של הציבור הדתי לסממניה של אותה בעיה אינו צריך להיות אלים ובוטה, כפי שאין הוא אלים ובוטה כלפי מחללי שבת.

הרב יגאל לוינשטיין

מאידך גיסא, האשמה ליחסה זה של היהדות הדתית ל"חד מיניים" מקורה ביחסם של החד מיניים כלפי עצמם. ואלה מהציבור הדתי, כשר החינוך והרב בני לאו שבקשו לגנות את הרב לוינשטיין, אמורים היו ביושר אינטלקטואלי להתייחס אף לנקודה זו. הם, ה"חד מיניים" או ה"גאים" בלשונם" הפכו את השאלה, מנושא רציני הדורש התייחסות של כבוד והערכה לאדם כאדם, לפורנוגרפיה במיטבה כפי שהעיד מצעד הגאווה בתל-אביב ופורנוגרפיה אינה ראויה ליחס רציני אלא לביטול. היא אינה ראויה לאהדה אלא לבחילה. היא אינה ראויה  לשיקול דעת אלא לחסימה מכל בר תרבות ללא כל קשר לנטיותיו המיניות. אין היא מטיבה עם איש אלא הורסת את יסודות החברה כפי שהרסה את יסודות החברה ביון וברומי. איני חפץ במצעד הגאווה בירושלים, כפי שאיני חפץ בכינוס פרוצות בינלאומי בירושלים וכפי שנפשי סולדת מכינוס "נערות הדף האמצעי" של הפלייבוי בעיר הבירה.

רשימת האישים בהיסטוריה המייחסים להם נטיות הומוסקסואליות הינה מרשימה, בין אם הינה נכונה ובין אם לאו. בין ה"מיוחסים" יימצאו אישים כאלכסנדר הגדול מלך מקדוניה, פרידריך הגדול מפרוסיה, פרנסיס בייקון האנגלי, או אוסקר ווילד האירי [שאף ישב בבית בכלא בשל נטיותיו], המדען אייזיק ניוטון, ההיסטוריון הבריטי אנטוני בלנט, ואפילו מגדולי המוסיקאים במאה העשרים לאונרד ברנשטיין המהולל. חלקם ניהל ויכוחים לא מעטים עם "החברה" ואף הוחרם על ידה.

אז התקדמנו. והיום, כאשר הקהילה ההומוסקסואלית מבקשת הכרה מהחברה, כאשר החד מיני יבקש כי החברה תכיר בו כ"אחד העם", באים נציגי 'הקהילה' ההומוסקסואלית הישראלית ל"מצעד הגאווה" הראשון, שנערך באמסטרדם והם – ורק הם – לבושים בחגורה ורודה ורק בחגורה ורודה.

מצעד הגאווה שהיה בירושלים או זה שנערך בתל-אביב אינו אתגר אינטלקטואלי, אינו הפגנה של רצינות, אלא פורנוגרפיה. אלה הצועדים אימצו לעצמם שם; "מצעד הגאווה". אין לך מצעד משפיל יותר, מעליב יותר – גם את אותם 'חד מיניים' שבאמת מבקשים להיות 'אחד מן החבורה'. כי כל מהותו של מצעד אינה חשיבה כי אם ייצר. כאילו להקפיד הקפדת יתר על קיומו של פסוק "ומותר האדם מן הבהמה אין".

חלילה לנו להשפיל אדם באשר הוא אדם. הפגיעה בחפים מפשע בלתי נסלחת. ההכללה רחוקה מהאמת, אבל תרבות הדיבור של ירון לונדון אינה רצינית יותר ואינה אלימה פחות מתרבות הוויכוח של חבר כנסת חרדי זה או אחר. [ירון לונדון קבע בעבר כי ההסתה של אנשי ש"ס היא שגרמה לרצח בבר בתל אביב.]

אני לא רוצה לראות בחד מיני "פורנוגרף". גם הוא לא. אני רוצה לראות בו כאדם החי את חייו כפי שאני חי את חיי. הוא אמור להשתלב בחברה כ"אדם" ולא כהומוסקסואל.

הערותיו של של הרב לוינשטיין שהכל כל כך מבקשים לתוקפם, אולי לא היו במקומם. אבל זו תגובה למסר. תגובה למסר של מצעד הגאווה. להפיכת שאלת החד מיניים לפרונוגרפיה. אני מתנגד לכך, אני בטוח שרבים מהחד מיניים מתנגדים לכך. כי זה משפיל את האדם כאדם. בין אם הוא חד מיני ובין אם לאו.

זלי יפה