האויב המוגדר

האויב המוגדר

בהכנות לעימות, בין אם מדובר בעימות צבאי, בין עם ברכישה עוינת או מחלוקת משפטית, על המבקש להתעמת להכין עצמו בכמה רבדים. רבד אחד הנו התחום המודיעיני. חשיבותו אינה דורשת הרחבה. לענייננו, ידע הנו כוח, הוא מאפשר היערכות נכונה וממזער את יכולת הצד האחר להפתיע.

שאלה חשובה לא פחות הנה הגדרת האויב. אילו אלמנטים או קריטריונים יגדירו אויב בתקופה מסוימת, למטרה זו או אחרת? כך למשל, למרות המלחמה הגלובלית בטרור אין הגדרה המקובלת על הכל, טרוריסט מה הוא.  בישראל יש החלוקים בשאלה האם החמאס הנו ארגון טרור, או שמא, לאחר שנבחר כדין יש לקבלו למשפחת הארגונים הפוליטיים הסולידיים. רוסיה של ולדימיר פוטין ודמיטרי מדבדב בודאי רואה בצ'יצ'נים [ובכל אותם מוסלמים החודרים לרוסיה ממדינות שכנות] טרוריסטים, אבל לא בחיזבאללה. אין אף הסכמה להגדרה "מדינות תומכות טרור". אי ההסכמה הלזו הנה "ירושה" מתקופת המלחמה הקרה. אז ברית המועצות תמכה במשטרים ערביים שונים ולכל משטר כזה הייתה שלוחה בין ארגוני הטרור הפלסטיני שברית המועצות וגרורותיה ראו בם "לוחמי חופש".

אף בתופעה המאיימת ביותר על העולם כולו קיים קושי הגדרתי, ולא רק בין מדינות שונות, אלא – וזה מפחיד יותר – ולו במדינה החשובה ביותר, ארצות הברית.

במעצמה הגדולה בעולם קיימת הסכמה כי צפון קוראה ואיראן הנן מסוכנות בשל פתוח בתחום הנשק הלא קונבנציונלי. ארצות הברית מבקשת – ללא הצלחה מרובה, יש לציין - לחנוק את היכולות הלא קונבנציונליות של שתי אלו המדינות. אבל ארצות הברית אינה נערכת ואינה יודעת להיערך כלפי אותן מדינות ואשר תקופה ארוכה היו ידידותיות לארצות הברית, מדינות ואשר ארצות הברית ראתה  בם יציבות פוליטית, ואשר על כן אפשרה להן לפתח ולהתחמש בנשק גרעיני. הגם שהיסטוריית היחסים בין הודו ופקיסטן רוויה בעימותים צבאיים, מתחים אתניים ודתיים ומשברים פוליטיים - תופעות שהמריצו את שתי המדינות לפתח יכולת גרעינית - לא הצליחה ארצות הברית למנוע את זה הפיתוח, למרות שמדובר במדינות עם יציבות פוליטית בעייתית, אם לדבר בלשון המעטה.

פקיסטן הנה מדינה בעייתית מאוד. אומנם כן, לכאורה הצבא הנו מערבי, אבל בין שרותי הביטחון בפקיסטן קיימת יריבות רבת שנים. אחד הארגונים הבעייתיים ביותר בפקיסטן הנו ארגון הקרוי Inter-Service-Intelligence [IRI]. ארגון זה שאמור לתאם את המערכת המודיעינית של פקיסטן הנו ארגון מפחיד. הוא כמובן מאיים על המערכת הפוליטית [יחסיו של הנשיא אסיף זרדאני עם הארגון הנם גרועים מאוד], ופעילותו של זה הארגון, יש בה על מנת לאיים גם על המערב, ולהפוך למדינה גרעינית לא יציבה. אי היציבות תאפשר לטרוריסטים – במיוחד אלה המשתייכים לאל קעידא –  לשים ידם על נשק לא קונבנציונלי המצוי בשפע במדינה.

אלימות בפקיסטן 

בדין וחשבון שפורסם לאחרונה על ידי בית הספר לכלכלה של לונדון [London School of Economics] התברר כי אנשי טאליבן מאומנים על ידי אנשי הIRI.  אותו ארגון שבזמנו של הנשיא הקודם פרווז מושארף [אחד המנהיגים שמושחתים ביותר בעולם] נשבע להלחם בטאליבן יחד עם המאמץ האמריקאי, בעצם רימה את המדינה שהינה התומכת הכלכלית הגדולה ביותר של פקיסטן. הנשיא זרדאני, על מנת שלא להראות פחות מוסלמי מאנשי הIRI ביקר – כך הדו"ח -  אצל לוחמי טאליבן המצויים בבתי כלא בארצו והבטיח להם את תמיכתו.

הטאליבן מאיים על יציבותה הפוליטית של פקיסטן. הטליבאן מנהל מתחום פקיסטן את מלחמתו בצבא האמריקאי באפגניסטן, ופעולות הטרור שלו מבוצעות – בהצלחה ראויה – גם בפקיסטן עצמה. פקיסטן הנה רוויית אלימות מעבר למשברים שוטתי הדם שיש לה עם הודו. והנה במדינה זו, שהינה מעצמה גרעינית מפחידה, מנהל הארגון שאין חשוב הימנו לשמירה על בטחונה של המדינה, מערכת יחסים עם ארגון הטרור המסוכן ביותר בעולם, שכל מטרתו לשים ידו על פצצה אטומית אחת ולהצליח היכן שכשלה קבוצת הטרור בספרם של לארי קולינס ודומיניק לאפייר הפרש החמישי. זו רק שאלה של זמן מתי תתפתח האלימות בפקיסטן לבלתי שליטה. זו מדינה מושחתת [מדען האטום החשוב ביותר,  ראש פרוייקט האטום של פקיסטן, פרופסור עבד אל 'אדיר חאן,  מכר לכל המרבה מחיר – לרבות צפון קוראה מירב הסודות למתייחסים פיתוח נשק גרעיני שהיו בחזקתו.  הדברים אף אושרו על ידי רשויות חקירה בארצות הברית לאחר שמדען מפורסם אחר, ד"ר איפטיחאר חאן צ'ודרי בשיקש מקלט מדיני בארצות הברית הנחה את רשויות החקירה בארצות הברית למערכת העסקית הענפה שניהל פרופסור חאן. מדובר בחברה רקובה, אם מתחים חברתיים מאיימים ואשר רבים האוחזים בצמתים חשובים בה, נוהים אחרי אל קעידה ומרמים את המערב.. והשאלה היא האם בארצות הברית נכנסת פקיסטן להגדרה של איום גרעיני?  והאם הצלחתה של ארצות הברית בפקיסטן דומה להצלחתה באיראן?

זלי יפה