אפשר אחרת

אפשר אחרת

הכל יודעים להצביע על מחדל זה של הרשות או על תקלה אחרת של גוף שלטוני זה או אחר.  על עוולה כלפי האזרח, על אטימות שלטונית. הרושם המתקבל הנו כי מדינת ישראל מחולקת היא. אשר על הממשל יושבים הם אצל מגדל השן, והאזרח הפשוט יושב בטבורה של עיר. לא שמענו על חבר כנסת ואשר כלכלתו קשה. ידענו גם ידענו כי אשר על הממשל אינם יכולים או אינם רוצים להקהות פערים בין אותם שיש להם ואותם שאין להם. ויעידו יחסה של הממשלה לעובדי חברת החשמל או מעמדם של העובדים בנמלים אשר להם וועדים חזקים ואשר על כן משכורתם לא תבייש איש. מאידך, עובדי המועצות הדתיות אשר משכורתם לא משולמת חודשים – [כן כן, אנשים העובדים עבור הרשות אינם מקבלים שרם במועד ואין צופה פה ומצפצף]. בשנים האחרונות עדים אזרחי מדינת ישראל בעוני חסר תקדים. באנשים שאין להם מה לאכול, בנסיגה חינוכית מדהימה, בציניות של האזרח הפשוט ואשר הרגשתו כלפי המדינה נסוגה אחור, ליהודים אשר יהדותם אינה חשובה להם ובראותם בכל מעשה דתי, איום.

שניים הם הדברים הדורשים פתרון. קיימות בעיות לטווח ארוך. בעיות של תשתיות לטובת אזורי הספר, כמיגונה של שדרות, בפתוח התשתיות באזורי הספר, בישוב הגליל, בפתוח התשתיות אצל האוכלוסייה הערבית והדרוזית, בפתוח תשתית הרכבות שיהא בו על מנת לחסוך חיסכון אדיר באנרגיה [צא וחשוב מה היה קורה לכביש ירושלים תל אביב באם הרכבת האמורה לפעול בין שתי הערים הייתה עושה דרכה בתשע עשרה דקות? מה היה החיסכון בדלק, בחלקי חילוף, במיליוני שעות עבודה המבוזבזים בפקקי תנועה מדי שנה, במיליארדים של דולרים במטבע חוץ, ועוד], בפתוח תשתית חינוכית הראויה למאה העשרים ואחד, התפלת מי ים, ועוד.

וישנם בעיות הדורשות פתרון מיידי ושוטף. סל התרופות, סבסוד הנצרך במקום סבסוד המצרך, צמצום הפער בין

אלה שיש להם ובין אלה שאין להם [הפער העמוק ביותר בעולם המערבי], התמודדות עם המצב הביטחוני, האתגר אל מול פני הפשיעה, המלחמה בתאונות הדרכים ועוד.

ברור לכל כי פתרון הבעיות לטווח הארוך – בסופו של דבר - יביא לפתרונן של הבעיות ה"יום-יומיות". כך למשל, הרחבת התשתית התחבורתית לאזורי הספר יקל  על פתוח תעשייתי באזורים אלה. פתוחה של הרכבת בין ירושלים לתל-אביב תחסוך מאות מליונים, התחרות בשוק החשמל תביא לתוצאות הדומות לאלו שהיו נחלת תחום התקשורת.

פקק בכביש ירושלים תל אביב

והגם שהמדינה ענייה בהכנסות ואין לה תקציב לספק את כל הנדרש, עשירה היא המדינה בנכסים. אם תמכור המדינה מנכסיה ותשתמש בתמורה לפתוח התשתיות לא תזקק מחר להתמודד עם תקציבים שוטפים רבים שיחסכו כתוצאה מפתוח התשתית. מה יוצא לה למדינה בהחזיקה בתשעים אחוז מהמקרקעין בישראל? מכירתם לישראלים – חוכרי הנכסים או המבקשים לפתח את אלו הנכסים, יזרימו מליארדים למדינה  ואלה המיליארדים ישמשו לפתוח התשתית. נכון, הכנסה חד פעמית, אבל היא כנגד הוצאה חד פעמית שאחריתה חיסכון בהוצאות שוטפות. אחריתה גם הכנסה שוטפת במסים עירוניים.

רבות דובר על תיקון חוק התכנון והבניה על מנת לאפשר בנייתן של קומות נוספת בבניינים בתמורה לכך שהיזם יחזק את הבניין כנגד רעידת אדמה. בניה נוספת כזו תכניס מדי שנה דמים כארנונה לרשויות המקומיות הקורסות תחת החובות. איחודן של רשויות מקומיות יחסוך מליונים רבים. הפשרת קרקעות לבניה תכניס דמים, והפרטת חברות ממשלתיות חשובה היא לעין ערוך.

בדמים הללו ניתן לפתח תשתיות, לממן את נושא הטפלת מי ים להגן על שדרות ולפתח מקורות הכנסה ומקומות עבודה. מדוע הכל עורגים למזרח אירופה לשם פיתוחה ולא לישראל? כיצד זה קורה שיזמים ישראלים מצליחים כיצחק תשובה או מוטי זיסר ואחרים עובדים בארצות הברית, באירופה או בהודו ופחות בישראל? בין השאר כי אנחנו במקום ה109 מתוך 171 מדינות ביכולת לקבלת רישיונות. כל כך קשה להתגבר על הבעיה הביורוקרטית הלזו? איזו רשות שלטונית חקרה באמת ובתמים מדוע אנשי עסקים מבריקים מישראל עורגים לחו"ל ומפסיקים להשקיע בארץ?

ועוד, הגיע הזמן שישראל לא תתחסד. בריטניה נלחמת בהון השחור לא פחות מישראל אבל תחת שלטונה של בריטניה קיימים איים [ג'רזי, גרנזי, האי הלבן והאייל אוף מן] המשמשים כתחנות Off Shore למיליארדים. לאנגליה מותר ולנו אסור? מדוע שהכסף היהודי ימצא דרכו ללוקסמבורג או ליכטנשטיין ולא לאילת? מדוע הונגריה יכולה לתת שרותי off shore וישראל לא? האם אוסטריה הנה מדינת עלם שלישי? שווייצריה מדינה מפוקפקת? מדוע שהמיליארדים של היהודים ברחבי העולם ישכבו שם ולא פה? אם הדמים הללו כשרים עבור UBS, קרדית ליונז או בנק אוסטריה, הם כשרים גם  עבור בנק לאומי והבינלאומי.

כל שאני מבקש להצביע עליו הוא כי אין המדינה חולה במחלה כרונית נטולת מרפא אבל מנהיגיה חייבים לחשוב לטווח הארוך ולעשות היום מעשה על מנת לחסוך מחר.

הגיע הזמן שיקום בישראל גוף לא ממשלתי שיהווה גוף היגוי [ Think Tank] חברתי כלכלי. אנשי חשיבה, אנשי עסקים, נציגות העובדים. גוף שיעסוק מעת לעת בנושא אחר ויציג מסמך חשיבה לממשלה ולציבור. אישים כמו מאיר שמגר [נשיא בית המשפט העליון שלעבר], פרופסור אהרון צ'חנובר [חתן פרס נובל], אנשי עסקים שפרשו ועובדים שיצאו לפנסיה, אנשי חינוך מובהקים ואנשי דת. כעין בית הלורדים הכלכלי חברתי. יגשו אלה לבדוק ולהוכיח לממשלה כי הגיע הזמן לעשות שימוש בנכסים שהיום הנם כאבן שאין לה הופכין אך יכולים לשמש למדינה כלי אדיר.

תיפתר שאלת התשתיות, מאליהם יוקלו ההוצאות השוטפות. החרות יכולה להיות קרובה, רק צריך לעשות משהו על מנת להגיע אליה.

חג שמח,

זלי יפה,