בושתו
של עם
לא מעט היסטוריונים ואוטוביוגרפיים חטאו בהערכה זו ושגו בכותבם ספר
אחר. ספרו של ההיסטוריון האמריקני פול קנדי "מתכוננים למאה העשרים ואחת"
הוכיח כי "היסטוריונים אינם מגידי עתידות". והיה זה פרנסיס פוקויימה
שטרח לפרסם מאמר ברבעון Foreign Affairs ובו
הוא מסביר מדוע טעה בספרו החשוב ביותר "סוף ההיסטוריה והאדם האחרון".
כאשר שוגה מחבר בעובדות, תפקידו של מו"ל טוב הוא להצביע בפני הכותב על
אלו הטעויות.
וכאשר המחבר אינו טועה, אלא משקר, כאשר המחבר אינו כותב היסטוריה אלא
משכתב היסטוריה, אזי הוצאת ספרים המכבדת את עצמה אמורה לסרב לפרסם את
הספר. וכאשר מתברר שמחבר הספר הלזה נתמך כספית בהיקפים אדירים על ידי צד
לסכסוך עליו מבקש "המחבר" לכתוב, אזי הוצאת הספרים המיוחסת והחשובה
נכשלה שהדפיסה והפיצה את הספר כשלה בנאמנות אותה היא חייבת לאדם החושב.
וכאשר מחבר "הספר" הנו נשיא ארצות הברית לשעבר, יש
לאמריקה בעיה קשה ביישום הדמוקרטיה. איך הצליחה הדמוקרטיה האדירה בעולם
להעמיד בראשה אדם שלאחר זמן התברר שהינו שקרן רודף בצע, שאינו מהסס
"לשחזר" מסמכים להביא מובאות שלא היו ולא נבראו, ולקרוא להמשכת מעשי
התאבדות כנגד אזרחים חפים מפשע.
ג'ימי קרטר [שלעת הזאת אני מעדיף לזכור אותו בשל ייחוסו לאחיו
ביל שהיה תומכו של מועמר קדאפי כשהאחרון היה מוקצה מחמת מיאוס], פרסם לאחרונה
ספר על גדר ההפרדה לה הוא קורה "אפרטהייד". האיש "האמיץ" הזה
מצביע על אי יכולת האדם ברחוב להביע עמדה כלבבו בכל הקשור לסכסוך הישראלי ערבי בשל
כוחו של "הלובי היהודי" ועצמת היהודים אצל אימפריית התקשורת..
ג'ימי קרטר טוען בספרו כי על פי החלטה 242 ישראל חייבת must לסגת
מהשטחים. לא, המילה must אינה
מופיע בנוסח ההחלטה.
 |
| ג'ימי קרטר |
ג'ימי קרטר יודע כי מאז נבחר אבו אבאס למשרת יושב ראש הרשות, לא
נערכו שיחות בין ישראל לפלסטינים. הוא ספר כמה פעמים נפגשו עבעס ושמען פרס?
על התיאומים הביטחוניים? ועל עשרות הפגישות הכלכליות?
והוא יודע להעיד כי בשנת 1990 אמר לו יאסר ערפאת שהפת"ח מעולם
לא דיבר על השמדת ישראל [כך!]. [ובל נשכח את שרותי הייעוץ שנתן כבוד הנשיא לשעבר
ליושב ראש המנוח, ולא, לא בהתנדבות]. מי שעומד בראש מכון מחר - כנראה
מטומטם להחריד – שכח על האמנה הפלסטינית.
החמס - כך קרטר - הינם אנשי שלום. סירובם להכיר
בקיומה של מדינת ישראל, תמיכתם המוחלטת בטרור אינה שוללת את המעמד הזה, כי כבוד
הנשיא לשעבר גם כתב בספרו "זה חשוב ביותר שהקהילה הערבית וכל הקבוצות
הפלסטיניות החשובות חייבים להבהיר שהם יפסיקו את פעולות ההתאבדות ושאר
פעולות הטרור רק כאשר החוק הבינלאומי והדרישות
האולטימטיביות של הפלסטינים התקבלו על ידי ישראל" [הדגשים שלי
ש.ז.י.]. כן, כן. למי שאינו מאמין, את זה כתב נשיא ארצות הברית לשעבר בספר
מפוברק "פלסטין: - שלום לא אפרטהייד".
אחד עשר מדענים שהיו קשורים למרכז קרטר התפטרו מחברותם לאחר פרסום
הספר. מנכ"ל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית מלקולם הונליין
יצא חוצץ ובמילים קשות במיוחד נגד הנשיא והליגה נגד השמצה של בני ברית הגיבה
בעצמה.
וישראל? שקטה, ואין כאן פוצה פה ומצפצף. אבל כדאי שנגיד את
האמת, יצחק שמיר צדק כשלא האמין בקרטר. הוא ידע שאי אפשר להאמין בו [הוא גם
לא האמין בג'ורג' בוש האב] והיום כנראה מותר להניח כי לו שמענו בקולו של מגדל
הבוטנים הזה מצבנו היה מחריד. הוצאת סיימון ושוסטר – מהחשובות בהוצאות הספרים
בעולם – כשלה כישלון צורב כשהסכימה לפרסם ספר שהינו פרי בצע כספי, כולו גיבוב של
דברי הבל ומעשה מרמה של אדם שאמריקה אמורה להתבייש בו.
מותר לחלוק על מדיניותה של ישראל, מותר לבקר אותה. אבל
כשנשיא ארצות הברית לשעבר משקר, מסלף וקורא לפעולות טרור נגד אזרחים חפים מפשע,
לעם האמריקאי יש בעיה קשה מאוד. לפלסטינים מותר לפגוע באזרחים
ישראלים? ומדוע לעיראקים אסור לרצוח ילדים בניו יורק? רק מוח חולני של
אדם רודף בצע יכול לקרוא להמשכת פעולות טרור. ורק עיתון אמריקאי אחד – הניו
יורק פוסט – קרא למפלגה הדמוקרטית לקרוע מעליה את הרועץ הלזה. ואנחנו?
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה