גלילאו ואחרים

גלילאו ואחרים

גלילאו גליליי איש המאה השבע עשרה, עסק בכל. הוא היה פיזיקאי, אסטרונום ופילוסוף שמרד במוסכמות. בספרו Dialogue Concerning two Chief World Systems כתב את אחד האמרות המפורסמות ביותר שיצאו מתחת ידו. "ומי יכול להסתפק שאם מוחות שנבראו חופשיים על ידי האל יאלצו לכופף עצמם בעבדות לרצון חיצוני יביא ליותר אנרכיה. כאשר אנו נדרשים להכחיש את חושנו ולהכפיפם לדרישותיו של אחר".

לאמרתו זו של גלילאו אני מבקש להוסיף אמרה שלאמריקאי אחד, ג'ון קנן. שהיה לצנינים בעיני ממשלים רפובליקניים בארצות הברית כמעט כמו גלילאו בעיני הכנסייה הקתולית. מר קנן שימש כשגריר ארצות הברית בברית המועצות [וסולק על ידי סטלין], שימש בתפקידים בכירים במחלקת המדינה והפנטגון, הנו היסטוריון ואיש מדע המדינה. ספריו ומאמריו הנם נכס צאן ברזל. הוא נחשב יונה והיה בן פלוגתה חריף של פאול ניצ'ה שהוגדר כנץ. קנן ביקש לצמצם את המלחמה הקרה, ראה בצמצום היכולת הגרעינית של ארצות הברית ברכה. אבל, לאחר פלישת הסטודנטים לבניין השגרירות האמריקאית בטהרן בנובמבר, 1979, ושבייתם של ששם וששה אזרחים אמריקאים, חשב מר קינן כי על ארצות הברית להכריז מלחמה על איראן, וחשב שיש לעצור את כל השליחים הרשמיים האיראניים בארצות הברית. כל זאת על מנת להעביר מסר של החלטיות וחוסר פשרה.

כישלונו של נשיא ארצות הברית – ג'ימי קרטר – הן בתחום הצבאי והן בתחום הדיפלומטי הנה אחת ההשפלות החמורות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית [אולי למעט התמונה המבעיתה של אותו מסוק על גג השגרירות האמריקאית בסייגון בעוד ההמונים צובאים על שערי השגרירות ומבקשים לטפס ולו על משענות המסוק.

גלילאו גליליי

הנשיא אובמה מנסה דרך הפוכה. וכישלון אינו חשוב, הוא ימשיך בדרכו. הנה כי כן, לאחר נאום ההתפייסות שנשא בשטרסבורג ובו הציע שארצות הברית וברית המועצות יצמצמו את ראשי הנפץ הגרעיניים שלהם וכך יוכלו לבוא אל צפון קוראה בבקשה דומה. תגובת פיונגיאנג באה למחרת. ניסוי טיל היכול לשאת ראש נפץ גרעיני מעל יפן.  נשיאה המטורף של איראן, מחמוד אחמדינג'ד הנו מהאדיסט. קבוצה זו מאמינה בכליף הנעלם [אחרון הכליפים]  כמשיח שלטובת קירוב בואו מותר להרוג ולו מוסלמים כשרים, שהרי מותם יקרב את המשיח. אותו נשיא פשוט "מצפצף על העולם". לא מדינות אירופה, ולא הנשיא האמריקאי יכולים לו לנשיא המוזר הזה שהחליט לחמש את צבאו בנשק לא קונבנציונלי גישתו לנצרות וליהדות, אמונתו הדתית ויכולת להשתמש בנשק לא קונבנציונלי היו אסון מתקתק. אבל הבית הלבן אינו יכול לו.

הנשיא האמריקאי גם חשב כי טוב לשנות ממדיניות קודמו בתפקיד והחליט על מדיניות פיוס כלפי הקרמלין. כדאי לזכור שמדובר בממשל רוסי חדש ישן. ממשל בו למעלה מתשעים וחמישה אחוזים מהמשפטים הפליליים מסתיימים באשמת החשוד [אחוז גבוה יתר מאשר בזמנו של ליאוניד ברז'נייב], מדינה בה עיתונאים שאינם משמשים שופר נרצחים [אנה פוליטקובסקיה] ואותם השוקלים לחשוב ולהיבחר שלא באישור, מוצאים עצמם מאחרי סורג ובריח באמתלה זו או אחרת [מיכאיל חודורקובוסקי]. בעבר כבר הבטיח מפקד הצבא הרוסי כי טילים יופנו כלפי פולין. אבל הנשיא בשלו. דע עקה שגם ראש הממשלה ולדימיר פוטין בשלו. והנה היום התבשרנו על ידי הנשיא דימיטרי מדבדב כי הצבא הרוסי יתחמש עם יותר מ-30 טילי גרעין בליסטיים ושלוש צוללות גרעיניות במהלך השנה הבאה. ואין זה המסר הראשון של חידושה של המלחמה הקרה על ידי ברית המועצות [הפלישה לג'ורג'יה שלא זכתה לכל מענה של ממש, הייתה דוגמה אחת].

ארצות הברית אינה מונה לשון עימות ואין היא יכולה לנצח בשום מערכה. לא מפני שכוחה הצבאי אינו במותניה, אלא מפני שלאיש בארצות הברית אין חשיבה ברורה בעניינים המסוכנים באמת. איש אינו יודע איך לפתור את הבעיה בעיראק או אפגניסטן, ארצות הברית הגדולה אינה יכולה למצוא את בין לאדן, ואינה יכולה למצוא דרך לפתור את בעיית איראן או אפילו להרגיע את הוגו צ'אווס שמצליח לאט אבל בטוח להטות מדינות רבות באמריקה הלטינית מתמיכה בארצות הברית, להתרחקות. הנשיא האמריקאי גם אינו יכול להתמודד עם הרשות הפלסטינית, והוא עומד אובד עצות מול החיזבאללה. אבל על ישראל הוא יכול. ולכן על ישראל לוותר. השאלה שעלינו לשאול כעת באומץ, ואולי בחריגה מהמוסכמות, האם אנו באמת יכולים לסמוך על הנשיא האמריקני היושב היום אצל המשרד הסגלגל. האמת היא, שאני כלל איני בטוח. ואיני בטוח שהאמריקאים יכולים לסמוך עליו. אבל על כך, במאמר הבא.

זלי יפה