המדינה זו אני

המדינה זו אני

נראה כי זה טבעו של האדם. יִצרוֹ ללמוד על השלילה מעניין יותר מרצונו ללמוד על החיוב. העיתונות מלאה ב"לא טוב" ורק במעט יימצא אצל עיתון זה או אחר על ה"בסדר". לא רק במעוננו אלה הם פני הדברים, אלא בכל מדינה דמוקרטית [שהלא חלילה לה לעיתונות אצל מדינה בעל אופי שלטוני אחר להצביע על השלילה אצל אותה מדינה]. דא עקא שגם המבקשים להצביע על השלילה, יעשו זאת נכונה. שלא יאמרו דבר "למחצה, לשליש ולרביע", שלא יצניעו את החיוב המצוי אף הוא אצל ה"לא טוב".

מעשה שהיה כך היה. הבטאון האנגלי Economist הנו אחד מחשובי השבועונים בעולם. המחקרים הנערכים מטעמו והמתפרסמים בו נלמדים היטב הן באקדמיה והן בעשיה. בשבוע האחרון – כפי שהתפרסם אף אצל עיתוני ישראל – פרסם השבועון מחקר על המדינה לקראת שישים שנות קיומה. העיתונות הישראלית הצביעה על הנאמר שם וידעה לספר על כל משפט שלילי המנוי שם אצל אותו המחקר. חזרו והדגישו את המשבר בחינוך, את אי היכולת לעשות שימוש של ממש בידע האנושי. אותם שקראו בעיתונות הישראלית את "תמצית" המחקר שערך ה-Economist עוד ידאגו לעתידה של המדינה ויכולתה להתקיים. אבל מה לעשות? אלה אינם פני הדברים, וזה לא מה שכתוב במחקר. אזי נכון שהמחקר הנו באנגלית והוא מקיף 14 עמודים. דא עקא, לפני שכותבים תמצית מותר, ואולי אף צריך, לקרוא את המחקר כולו. שאם לא ייעשה כן, נימָצא כותבים דברים שלא נאמרו, ומסיקים מסקנות שאין להן אחיזה.

אז נכון שהמחקר מצביע על תקלות, ואף תקלות חמורות. אך לא אחת – כן אף לא אחת מהן - הנה תקלה שאינה ניתנת לפתרון, וזאת אף לדעת כותבי המחקר. המחקר מצטט ישראלים [כמובן] הרואים בדאגה את המשך קיומה של מדינת ישראל ככזו, זאת בין השאר בשל הקצנה בעולם המוסלמי. אבל הלומד את המחקר בעיון מבין שמדובר במדינה עם פוטנציאל אדיר שבסיסה איתן, שאינה יכולה להלין אלא על עצמה בשל כל תקלה, והיא יכולה להתעשת ולהיות הטובה שבחבורה.

המשבר הנו חינוכי - זה נכון. אבל זהו משבר שבסיסו הזנחה וצרות אופקים. באי אכפתיות זה יימצא משבר שמקורו בהזנחת הפילוסופיה הציונית והרצון ללמד על משוררים ערביים אוהדי אש"פ במקום את אבן גבירול. משבר זה מקורו בניסיון נואל של שרת חינוך להאדיר את המחלוקת בין תלמידים יהודים וערבים באמצעות לימוד  על ה"נכבה" אצל בתי הספר הערביים.

מהומות יום הנכבה

למרות כל המשברים, למרות המלחמה, למרות האינתיפאדה, הצמיחה בישראל [למעט בשנים 2001-2003] גבוהה יותר מאשר במדינות המערב. המחקר מטיח ביקורת בארגוני המורים על אי יישומו של דו"ח דוברת והוא מטיח ביקורת על אי יציאתם לעבודה של מגזרים רבים. אלה אינן תקלות נטולות פתרון. "כאכילתכם כן תורתכם". למדינה עתודות קרקעיות אדירות. רוב המקרקעין במדינה שייכות למערכת עצמה [מנהל מקרקעי ישראל]. אלה אמורות להימכר לחוכריהן ולהכניס למדינה סכומי עתק. שינויים בחוק התכנון והבניה והגדלת אחוזי הבניה יאדירו את ההכנסות הן בשל היטלי השבחה חד פעמיים, והן מדי שנה בשל המסים העירוניים. צא ולמד שמתוך 178 מדינות שנבדקו, ישראל עומדת במקום ה-109 בקושי בקבלת רישיונות. התקלה מעידה על ביורוקרטיה מיותרת. ביורוקרטיה מיותרת פירושה אבטלה סמויה. זו תקלה שניתן לפותרה אם אך יימצא הרצון לכך. 

כל אלה הנן שאלות משניות. הכל אמור לבוא דרך החינוך והתרבות. כן, כן, שוב כלי התקשורת אשמים. מדוע? כיון שאין ערגה לציונות אצל כלי התקשורת. יש ניסיון לספק את היצר [הבחנתם את הסרטים אצל כל ערוצי הטלוויזיה לאחרונה?], לנגח ללא הפסק. אין מאמץ להפגין את היפה. כן, גם פטריוטיות הנו מוצר המצריך שיוון; הוא לא בא כדבר המובן מאליו. ולמרבה הצער, אנחנו לא עושים זאת.

האם באמת ובתמים לא ניתן לפתור את הבעיות שמעלה המחקר שפורסם ב-Economist? בהחלט ניתן. כל שצריך הוא שיהיה אכפת. זו שורש הבעיה. עלינו להיות פחות ציניים ויותר ציונים, שנפסיק לשנוא האחד את השני רק למען הפופוליזם. כל אלה שאלות של תרבות. ברוח התקופה, כל אלה דורשים שיווק כמו כל מוצר אחר. עלינו לשווק את עצמנו לעצמנו. הרי אנחנו מוצר נהדר. כן, כן, גם על פי המחקר!

זלי יפה