חינוך איפה

חינוך איפה

הפילוסוף הצרפתי בן המאה השבע עשרה ז'אן ז'אק רוסו עסק בנושאים רבים ומגוונים. ואולם, לא במעט זכה לתהילה בשל "הפילוסופיה החינוכית" שלו. על עיקר חשיבתו הפילוסופית נמצאנו למדים מתוך הספר אמיל, ספר המתאר גידולו של ילד בכפר על ידי רוסו עצמו. לא, אין מדובר בספר ביוגרפי שהלא כל המכיר את ספור חייו של רוסו יודע שהוא לא נהג על פי שדרש "לא לחצי, לא לשליש ולא לרביע". לא כלפי ילדיו החוקיים, קל וחומר, ילדיו מייחסים מפוקפקים יותר. ואם "מעשיו אינם רצויים" הלא שמשנתו הנה נכס צאן ברזל למבקש לעסוק בחינוך. וקובע הפילוסוף הצרפתי הלזה כי מטרת החינוך - ללמוד לחיות, וזאת ניתן להסיג בעקבות הליכה בעקבות המורה המבוגר, היכול להראות את הדרך אל החיים הטובים.

לא, מדינת ישראל אינה מהווה בימים אלה אור לגויים בכל הקשור לחינוך. ובעצם מדינת ישראל נכשלת כישלון חרץ וכואב, אלא שהכישלון הנו כה נחרץ עד כי אין גם מי שיקום ויודה בכך אצל זו המערכת.

יחסה של המערכת השלטונית לשביתה בבתי הספר התיכונים אינה כי אם ראי ליחסה של המערכת לנושא החשוב  היותר במדינה.

לכל מערכת אתגרים משלה והיכולת להתקדם אל מול פני אותם אתגרים מהווה את הקריטריון להצלחה. כך המערכת העוסקת בביטחון אמורה להבטיח פחות כלי נשק הן ככלי התקפה או ככלי הגנה, המערכת התחבורתית אמורה לפתח כלי תחבורה בטוחים יותר שיביאנו אל מחוז חפצינו במהירות רבה יותר.

המערכת החינוכית אמורה ללמד את הנער על ערכיו, על מורשתו ליתן לוט את הכלים להתמודד עם עתידו, וליתן לו את הכלים לקדם את עצמו ולקדם את העולם. הנכס החשוב ביותר של כל מערכת היא הנכס האנושי, המדען בתחום הפיתוח, הכנר בצום המוזיקה, הרופא בתחום הרפואה ומורה בתחום החינוך. מורה במדינת ישראל זוכה למנת זלזול שאין רבות כדוגמתה בעולם המערבי. צא ולמד על אותו מורה ירושלמי ששימש מורה כשלושים וחמש שנה, והיום על מנת להשלים את הכנסתו, על מנת שיוכל לקיים את משפחתו בכבוד הוא עובד כשליח של משרד עורכי דין צנוע בעיר.

משכורתם של המורים אינה בדיוק הסיבה ואשר בגינה יבואו הטובים לחבורה להשקיע בעתידנו. אבל יחסה של הממשלה ולו לשביתה עצמה אומרת הכל. כששבת נמל התעופה לא פסק העולם מלדבר. הכל הרגישו בלחץ והשביתה נסתיימה על אתר. כששבתו עובדי חברת החשמל ואף נתקו - או אולי לא נתקו והייתה זו יד המקרה – את החשמל לביתו של שר האוצר, שמענו על זו השביתה יום וליל. האדם ברחוב מרגיש כי שעתו של הממשל בידו. עת החלה השביתה שהתה שרת החינוך בארצות הברית, ולא – היא לא חשבה שהמורים חשובים יותר. שר האוצר נמצא בארצות הברית [אכן, אצל ועידת קרן המטבע הבינלאומית – ועדה חשובה לכל הדעות] אבל אם שר האוצר אינו בנמצא, ראש הממשלה הנו ממלא מקומו, וקולו לא נשמע ברמה. למד מכאן שהמערכת מזלזלת במורים. ואם השלטון מזלזל במערכת, מדוע שלא יעשו כן התלמידים? אם המורה "לא רציני" ואינו ראוי להערכה מטעם הממונים עליו, אין הוא ראוי להערכה אף מאצל הכפופים לו. הילד פשוט מחקה את הגבוהים ממנו. אז במקום לבוא עם ספרים ושעורי בית לבית הספר הוא יבוא עם סכין, כי כשלא מלמדים דבר אחר, לומדים אלימות. כשערכים אינם חשובים גם רגישות איין. מערכת החינוך כשלה, ועובדה – הפשיעה בין בני הנער עולה ללא הפסקה. מערכת החינוך כשלה, ועובדה – זכינו במקום החמישים באולימפיאדת המתמטיקה האחרונה בסין [אפילו מדינה כאיראן זכתה למקום השניים עשר] לאחר שצנחנו מהמקום העשרים וחמש,לאחר שבעבר עוד היינו במקומות גבוהים במיוחד.  מערכת החינוך כשלה ועובדה – החינוך המיני מסתכם ב"איך" וארגזי קונדומים, ואלה מגבירים את הפשיעה המינית. ומערכת החינוך כשלה ועובדה, הנער אינו מכיר את עברו. ומערכת החינוך כשלה ועובדה – 44% של בני הנער מוכן לגור מחוץ לגבולות המדינה. ומערכת החינוך כשלה ועובדה, כל כך חשוב היה לשמוע על מאן דהיא שאמרה "טוב למות בעד ארצנו"  למה? נגור בניו יורק".

אז אם אנחנו לא נעזור למורים, אם אנחנו לא נכבד אותם, אם לא ניתן להם לחיות בכבוד, הבנים של הבנים שלנו עלולים כבר ללמוד במקום אחר, דברים אחרים ועל ערכים זרים.

אז ניתן להתווכח עם המורים. אבל שאלה המקשיבים לחדשות, וקוראים עיתונים, לפחות ייחשבו, שנותנים מעט  כבוד למורה, ולא צוחקים עליו.

זלי יפה