מנהיגות עם אומץ - 06 במרץ 2004

מנהיגות עם אומץ

הצהרתו של הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון על פיהם יש לבטל את חוק נישואין וגירושין, מעידים על אומץ לב ציבורי, ומנהיגות דתית המוכנה להתמודד עם ההווה. לא פעם התפרסמו ברבים דעות דומות [אף על ידי כותב שורות אלו] ואימוצם על ידי מנהיג דתי במעמדו של כבוד הרב הינם משב רוח מרענן ומאוד בריא. והגיונם הינו כה פשוט.

המחלוקת סביב החקיקה הדתית במדינת ישראל הביאה את אזרחי המדינה לפתחה של שנאה חסרת פשרות. מחד גיסא יש מאצל הציבור החרדי המבקשים "להוציא מן הכלל" את שאינו דתי ויש שיקל עליהם לעשות שלום עם שכננו הערבים מלישב בצוותא עם חובשי כיפות. ואין לך שיבוש מערכות גדול הימנו.

הגישה בנושאי דת ומדינה חייבת – כך דעתי – לחשוף את המכנה המשותף ולהראות ל"מחנה האחר" כי אין מדובר ברעתו אלא בטובתו שלו. לעניות דעתי – בהכירי את המחנה האחד "על עדריו עדריו" אף הציבור הדתי אמור להיות מעוניין בשינוי הגישה בנושאי דת ומדינה.

לקיטונות של רותחים זוכה כל מחשבה הלכתית ואשר מצאה עיגונה אצל ספר החוקים של מדינת ישראל. כך נלחם על חייו חוק שעות עבודה ומנוחה, ומחרה מחזיק אחריו חוק נישואין וגירושין. עיני המתנכרים צרה בראותם אוכל כשר, שביתתה של התחבורה הציבורית בשבתות אף היא נושא למחלוקת. הויכוח הנוקב בשאלת מי הוא יהודי מלווה אותנו לאורך ימים ושנים, ופולמוס מכאיב אף מאיים ונוגש ביחסי יהודים ויהודים, דתיים ושאינם דתיים, המאמינים כך והמאמינים אחרת.

אך צא ולמד, שתיים מצוות שחשיבותן ההיסטורית אינה מוטלת בספק, לא נדונו בועדות הכנסת, לא "חוקקו" במסגרת "הסטטוס קוו" בענייני דת, ועד לאחרונה כמעט הכל כיבדום וקיימום, ללא ויכוח ללא ש"קול ברמה נשמע". מזוזה וברית המילה. ועל כל אלה, אין חקיקה האוסרת נסיעת כלי רכב ביום כיפור בירושלים, אך אלה, "קולם לא ישמע" ברחובות הבירה מעת פתיחת שער ועד "נעילת שער".

האם לא הגיע הזמן להסיק מתופעה זו כי האכיפה הפוליטית אינה מועילה כי אם הורסת? כי ללא החקיקה יבקשו יותר לשמור על הקיים, בעוד אשר הבאתו של נושא דתי לכנסת מהווה מתכון בטוח להריסתו בשל מחלוקות בין אלה ואלה? וזו המחלוקת הינה לחם חוקים של תנועות אלו ואחרות.

אומנם כן, לאחרונה מצאנו כי מרדו אף במזוזות. "מזוזה חילונית" התפרסמה אצל כלי התקושרת. היו שפנו לבית המשפט הגבוה לצדק נגד נוהג ברית המילה. לא הייתה זו הפגנה "נגד הקב"ה", לא הייתה זו הצבעת אי אמון במזוזה או בברית המילה. נקעה נפשם של אותם המפגינים, לא בדת אלא בדתיים.

הרב אליהו בקשי דורון

חוק נישואין וגירושין

המציאות היא כי למעלה ממחצית אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מנותקים לחלוטין מכל נושא דתי. אין הם שומרים על מצווה זו או אחרת, הגם שחלקם "יעמוד בקשר" עם המסורת היהודית עת ישבו על יד שולחן ליל הסדר או ידליקו נרות חנוכה.

הקשר בין אותם אזרחים ובין "דת משה וישראל" מסתכם עת ירשמו לנישואין. הווי אומר הגם שאין הם שומרים על שולחן ערוך הם נישאים "כדת משה וישראל". דא עקא, שמדינתינו, מתירנית היא, ומאותם שנישאו כאמור יימצאו לא אחת "זו שנתנה עינה באחר" וזה שערג לאחרת. לא פעם ימצא כי אישה שבגדה בבעלה תינשא למאהבה [מעשה האסור לחלוטין על פי דין תורה] או תשוב לבעלה [אף חזרה זו אסורה על פי דין תורה] ואין פוצה פה ומצפצף. והילוד מה יהא עליו? ואף אצל מקרים רבים אחרים, בשל החובה להנשא כדת משה וישראל, אנו מגדלים פה בישראל דור של ולו ספק ממזרים. אומנם כן ההלכה אוסרת לחקור בדבר, אך הספק בעינו עומד.

לו ימצא כי אותם שאינם מעונינים בכך ינשאו בנישואין אזרחיים אך אותם שינשאו כדת משה וישראל יחויבו להתגרש בבית הדין הרבני נמנע את ההכשלה הלזו ואת ריבויים של "ולו ספק ממזרים". שהלא, ההנחה ההלכתית כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" [גטין דף פא עמוד ב] אינה בהכרח בתוקף. הערה זו שמעתי מדיין בבית הדין הרבני הגדול.

אצל הקיבוצים בצפון הארץ נמצאנו למדים על רבנים העורכים חופות וקידושים ו"מכבדים" את אחי החתן לשמש כעד תחת החופה. אין בו ביכבוד זה כי אם על מנת להפקיע תקפם של קידושין [בהיות אחי החתן פסול לעדות], שלא תימצא היא נואפת "תחת בעלה". וחוק נישואין וגירושין, ומה יהא עליו?

צא ולמד מה היה גורלו של אותו זוג – או צאציו – לו היה זה "מתחתן" בנישואין אזרחיים כהצעתו של הרב בקשי דורון. כאמור, מאצל החשובים בדייני ישראל נמצאתי למד כי ההנחה כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" אינה קיימת היום. אשר על כן, הזוג אינו נשוי על פי ההלכה. אין צאצא בני הזוג פגום מבחינת ההלכה [אין הוא ממזר, ואין בהלכה מעמד משפטי של "ילד לא חוקי"]. וחודה של בעיית ספק הממזרים שהיא תולדת אכיפת הנישואין על פי ההלכה תקהה.

אשר על כן טוב ייעשה באם יתוקן החוק. והיה ומאן דהוא יבקש להנשא כדת משה וישראל, יחויב להתגרש בגט פיטורין. אם יינשא בנישואין אזרחיים, שיתגרש בנישואין אזרחיים, שאין הוא מוכר כנשוי על פי ההלכה, ואשר על כן האשה הינה פנויה. בל נשכח. אף היום שלכל אחד מאזרחי מדינת ישראל שמורה הדרך להינשא במקסיקו או בקפריסין. והוראות החוק דהאינדא קצרות מלהושיע.

זלי יפה.