אל תשלחו את ערפאת - 09 ביולי 2002

אל תשלחו את ערפאת

כל ניצחון צבאי מושלם מחייב שני אלמנטים. הנצחון הצבאי בפועל מחד, והבנתו של האויב כי נוצח מאידך. קיומו של האלמנט השני חשוב הוא לעין ערוך מפני שיש בו על מנת להכתיב את המהלכים המדיניים שיבואו בעקבות המהלכים הצבאיים – כמעט כאמרתו של אותו מדינאי בריטי בן המאה השמונה עשרה שאמר "דיפלומטיה הינה מלחמה באמצעים שאינם צבאיים".

כך למשל, זכורה היטב שיחת הטלפון המפורסמת בין נשיא מצרים נאצר ובין המלך חוסיין, לאחר מלחמת ששת הימים. באשר לא ניתן היה "לפרש" את מלחמת ששת הימים כניצחון צבאי, בקשו שני מנהיגי ערב אלה "לתרץ" את מפלתם בהשתתפות האקטיבית של צבא ארצות הברית במלחמה. נכון הוא שישראל לא השכילה לנצל את הניצחון הצבאי ליישום מדיניות ארוכת טווח, אבל הכשלון המדיני ההוא אינו סותר את הנחת היסוד המונחית בראשיתו של מאמר.

בספרו על שנותיו בבית הלבן מעיד הנרי קיסינג'ר כי במהלך מלחמת יום הכיפורים ביקש הוא למנוע את מפלת הצבא המצרי – על מנת למנוע השפלה נוספת מהאומה הערבית. באשר, כך הוא – מצרים תנהל משא ומתן עם ישראל רק לאחר שיושב לה קמעה מכבודה האבוד ממלחמות העבר.

דא עקא שלו יישאל כל מצרי ברחוב מי לדעתו ניצח במלחמת יום הכיפורים, יענה כי מצרים ניצחה. והחמור מכל - הוא מאמין בכך, ולא יעזרו כל הניתוחים הצבאיים המעידים אחרת. אשר על כן לא ייראו במצרים מצעדי צבא לזכר מלחמת ששת הימים. אבל מדי השישי באוקטובר יערך מצעד צבאי גדול.

כשלונו של "מבצע שלום הגליל" הוא כי המובס אינו מבין שהובס. והמפלה הינה גדולה שבעתיים, באשר כי יישאל כל לבנוני על מה ולמה עזב צ.ה.ל את דרום לבנון, הוא יענה כי צ.ה.ל נסוג. וניתוחיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק נפלו על אזניים ערלות בישראל, קל וחומר בלבנון.

הטרור הלפסטינאי מתגבר כל עת אשר חש הוא בחולשה בישראל. תקוותו הגדולה ביותר של ערפאת נעוצה הייתה בהפגנות נגד הממשלה, בהתפתחות תופעת הסירוב שכשלה. נסיונותיו הפוליטים המאומצים ביותר הייתה לגרום לפירוקה של ממשלת האחדות. את כל אלה עשה – בין השאר – על ידי נסיון ליצור דמורליזציה בציבור הישראלי באמצעות פעולות הטרור.

אין לי ספק כי שליחתו של "האריס" לגלות תביא בעקבותיה לחץ דיפלומטי אדיר להשיבו. אני מוכן להמר כי ארצות הברית לא תעמוד בלחץ האירופאי ואבו עמר "יזכיר" למדינות ערב כי עליהם לתמוך בשובו. נכון יהא להניח כי הפגנות התמיכה בו ברחוב הערבי שיאיימו על יציבות השלטון במדינות הערביות "המתונות" יכפו על אלה לעשות כל מאמץ מדיני על מנת לגרום להשבתו של ערפאת. איני בטוח שארצות הברית תוכל לעמוד לצידה של ישראל במבחן זה. ואם חלילה תיאלץ ישראל להשיב את ערפאת לעזה או רמאללה, יראו בכך העולם הערבי בכלל והפלסטינאים בפרט ניצחון אדיר, כמעט ואמרתי, היסטרי. ולא יועילו כל התירוצים וההסברים של מדינת ישראל או הניתוחים הצבאיים המעידים על ערעור תשתית הטרור. ארגוני הטרור יסיקו כי האלימות משתלמת, ועוד איך.

נכון יהא באם ערפאת יישאר באזור. גם אם כתוצאה מהלחץ הבינלאומי ייאלץ צ.ה.ל לסגת מרמאללה וערפאת ישוחרר ממגבלותיו, לא הרי הנזק שייגרם כתוצאה משחרור המגבלות כהרי הנזק שייגרם כתוצאה משובו של הראיס הביתה לאחר גלות כפויה.

זלי יפה.