גבולותיה של אמינות - יוני 2002

גבולותיה של אמינות

היה זה נפוליאון בונפרטה שאמר "מצביא טוב אינו מצביא המכין תוכנית למתקפה, פועל על פיה ומצליח. אלא אותו שהכין תוכנית, נפלה לידו תקלה, ובמהלכה של מתקפה הכין תוכנית חילופית ואז ניצח במערכה."

הדברים נכונים במערכה צבאית כמו גם המדינית אך לא פחות מכך, הכלכלית.

בנק ישראל נדרש ל"תוכנית חלופית" על מנת ליתן הסבר, לאשר קרה אצל הבנק למסחר ועל המסקנות אותן על הבנק ליישם. הופעתו של נגיד בנק ישראל אצל וועדת הכספים של הכנסת מעידה כי הפרופסור קליין אינו מצביא טוב, ואולי אינו מצביא בכלל.

אין אדם במערכת השלטונית בישראל ואשר יכול במחי יד לגרום נזק אדיר למערכת הכלכלית כמו המעמד בראש הבנק המרכזי. זכור היה הויכוח עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בשאלה מה יענה הוא או שר האוצר באם יישאל על כוונת הממשלה לגרום לפיחות המטבע. טען ראש המששלה המנוח כי מותר להסתיר את האמת. שאם לא תאמר כן, כל מהותו של פיחות תעוקר. אך מה ש"מותר" לפוליטיקאי אסור לו לנגיד הבנק המרכזי.

הכלכלה האמריקאית עומדת עצורת נשמה לשמע הצהרותיו של העומד בראש הבנק המרכזי. אשר על כן הצהרותיו של מר גרינשפיין או עדותו בפני הוועדות השונות בסנט או בבית הנבחרים מדודות, שקולות ואמינות. לא זכורה לי הערה לא אחראית של סיר אדוארד ג'ורג' העומד בראש בנק אוף אינגלנד. זאת על מנת להבטיח שקט כלכלי באנגליה.

נפולאון בונפרטה

והנה, הופיע אמש נגיד הבנק המרכזי של מדינת ישראל מפני וועדת הכספים של הכנסת ליתן הסבר על קריסתו של הבנק למסחר. ומה היה לו לנגיד לספר? לא בנק ישראל התרשל. הלקוח הוא הינו הרשלן. באשר כל מידע אותו מקבל הלקוח מפקיד הבנק עליו להצליב עם פקיד אחר.

חי נפשי לולי שמעתי את הדברים במו אוזני לא הייתי מאמין. ייתכן והנגיד אינו מכיר את החקיקה המתייחסת לבנק ישראל. הפקוח על הבנקים מחולק לשני חלקים. מטרתו של הפקוח הינה "להבטיח את יציבותם של הבנקים מחד גיסא ולשמור על הניהול התקין של כל תאגיד בנקאי מאידך גיסא". החלופה השניה של הפקוח כוללת בחובה "שמירת הניהול התקין של כל תאגיד ותאגיד בנקאי" [ריקארדו בן אוליאל, דיני בנקאות].

בדין וחשבון של ועדת החקירה לענין ויסות נהיות הבנקים [ועדת בייסקי] נאמר כי הסמכויות שנתנו למפקח על הבנקים "נועדו למנוע כל התרחשות העלולה לפגוע בטיב השרות הניתן לציבור, ולא כל שכן בניהול העסקים בצורה העלולה לפגוע ביציבות הבנק עצמו... הפעלת הסמכויות שהקנה המחוקק לבנק ישראל, לנגיד ולמפקח על הבנקים היא לא רק זכות אלא חובה" [עמוד 240 לדו"ח]. אבל המפקח על הבנקים ד"ר יצחק טל טוען כי "מי שאחראי לכספי המפקידים..היא הנהלת הבנק". דברים כדרבנות. דע עקא שהחוק מטיל על המפקח על הבנקים לוודא כי הדירקטורים והבנק נוהגים כשורה.

הגדיל לעשות הנגיד עצמו. פרופסור קליין חושב כי על האזרח הקטן "להצליב מידע". האם נלמד מכאן כי על המשקיעים רובצת אחריות למעשי הבנק? האם התרשלו המפקידים בכך שהסתמכו במסמך שהגיש להם פקיד הבנק? אולי, ואולי לא טוב יהא שיוצלב המידע אצל פקיד אחר באותו סניף? או אז שמא ישרך רגליו האזרח לסניף אחר ויבקש מידע באמצעות המחשב?

טענתו של הנגיד לא הייתה ראויה כלל לתגובה, לולי מדובר היה באדם ואשר המערכת הכספית נשענת על מהימנותו. בבקשו להגן על המפקח על הבנקים ואולי על עצמו, בבקשו להמשיך ולקיים את העצמאות האופפת את בנק ישראל מבקשת כבוד הנגיד "להמחות" את האחריות למשבר הבנקאי לפתחם של הלקוחות. בטענתו זו הרחיק הנגיד מעבר למותר. הוא התעלם מהוראות החוק ואשר הוא עצמו ממונה על ישומו לעניין הפיקוח על הבנקים, הוא לא שינן אל נכונה את דו"ח בייסקי.

תוכניתו של בנק ישראל לשמור על המערכת הבנקאית כשלה. תוכניתו החלופית של הנגיד הייתה להאשים את האזרח הקטן ולהסיר אחריות מעל הבנק המרכזי. נפוליאון היה אומר על הנגיד שהוא לא מצביא טוב. לא רק נפוליאון.

זלי יפה.