יש מטרה אבל אין דרך להגיע אליה - 16 ביולי 2002

יש מטרה אבל אין דרך להגיע אליה

ה"FOREIGN AFFAIRS" הנו החשוב מבין הרבעונים העוסקים ביחסים בינלאומיים. לאחרונה התפרסם אצל אותו רבעון מאמר, פרי עטם של ד"ר חוסיין אגהא, פלסטיני היושב לעת הזאת באוניברסיטת אוקספורד, ורוברט מאליי שהיה יועצו של הנשיא קלינטון לענייני הסכסוך ישראל – ערב.

חשיבותו של המאמר היא בעצם העובדה שפלסטיני בעל מעמד, שעסק בסכסוך הישראלי – פלסטיני זה שלושה עשורים, מחבר עם עמית אמריקני מאמר, ובו, בין השאר, פירוט הוויתורים שעל הרשות הפלסטינית לעשות. אלא שהמחברים מעידים על עצמם כי לימודם היה חלקי וכמעט בהתעלם מהעבר.

שגגה ראשונה הנה אי הבנת העבר. כל פתרון צריך להביא בחשבון את השאלה שנשאלה על ידי ההיסטוריון ברנארד לואיס: במה שגה האסלאם שהפך מתנועה מובילה לתנועה החיה על חשבון הפרימיטיביות, אשר רובם של מאמיניה אינם יודעים קרא וכתוב ואשר מיעוטים נרחבים הימנה איבדו כל חשיבה אנושית? המשבר הזה יש בו על מנת להסביר את הליכי הרוח ברחוב הפלסטיני, ובמיוחד את הלך חשיבתו של היושב ראש. כפי שהעיד לאחרונה אחד המראיינים החשובים ב C, השחיתות אצל הרשות הפלסטינית אין מקורה בכיבוש הישראלי. ואין ספק ששחיתות זו הנה ביטוי ל"עבר" בו חיה וחושבת הרשות ב"הווה"; חשיבה הבאה לידי ביטוי גם בהוצאות להורג במרכזי הערים של החשודים בשיתוף פעולה, והחמור מכל,, באותן אמהות השולחות את ילדיהם כשהידים. 

נושא שני שנעלם מעיני המחברים הוא אמינותם של המנהלים משא ומתן. אם אשר אומר נשיא ארצות הברית נכון הוא, לא היה כל סיכוי להגיע להסדר עם העם הפלסטיני, ו"ניתוחו" של ד"ר ביילין בספרו "מדריך ליונה פצועה" אין בו על מנת להועיל. ההפך הוא הנכון. שגיאתם של מחברי המאמר כשגגתם של ביילין ושל שר החוץ פרס, שלא ירדו לעומק אישיותם של בר שיחם.

חייבים היו המחברים גם להבין כי לא הרי תהליך קבלת ההחלטות במדינה דמוקרטית כתהליך דומה במדינה הנשלטת על ידי דיקטטורה זו או אחרת, כפי שמעיד קנט שולץ בספרו על "דמוקרטיה ודיפלומטיה כפויה" המטרה של פיגועי הטרור הייתה לעורר דעת קהל בישראל, שהיא כבכל מדינה דמוקרטית תשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. דיקטטור אינו חושש בדרך כלל מכך שלא ייבחר בשנית (הגם שכל דיקטטור כמובן חושש מתסיסה. ותסיסה שמקורה ברעב, אין מאיימת הימנה כפי שמעידות ההפגנות האחרונות בעזה). המחברים בדעה כי מדיניות השלבים אינה במקומה וכי יש להגיע להסדר כולל. ומאחר שהצדדים עצמם לא יוכלו לעשות זאת, יש לאכוף הסדר ושא פרטיו מנויים במאמר על הצדדים "ללא משא ומתן", או "ללא התחשבות באימון באימון הדדי" כלשונם. המחברים טוענים שמשא ומתן ישיר לא יהיה בו על מנת להוביל להסכם, בשל אי יכולתם של הצדדים "להניח" על השולחן הצעות המעידות על המחשבה הסופית. כמובן שאין הדברים נכונים. ראשית, משום שאהוד ברק הציג את עמדתו הסופית, שנית, לא הייתה לו לערפאת כל כוונה לנהל משא ומתן אמיתי, שהלא במקום להגיש לברק הצעה נגדית, החלה "אינטיפאדת אל-אקצה".

דוגמה נוספת לאי ההבנה מנויה בהצעתם של המחברים כי הרשות תנהל את ענייני האסלאם והנצרות. התעלמות המחברים מהמתח בין המוסלמים והנוצרים, מדחיקת רגלי הנוצרים מהכנסיות בירושלים על ידי פונדמנטליסטים מוסלמים, מהעובדה שבית לחם שהייתה בעבר בעלת רוב נוצרי הפכה לעיר עם מיעוט נוצרי מפוחד היוותה מקור להנחתם המוטעית כי אשר על הרשות יכולים או רוצים להשגיח על האינטרסים של הקהילות הנוצריות. באשר פתרון הבעיה בין ישראל ובין הרשות אינו די. הפונדמנטליזם המוסלמי לא רק שלא יקבל את ההסדר המוצע על ידי המחברים הנכבדים, אלא יעביר אל פני השטח את המאבק שהוא מנהל היום כנגד האוכלוסייה הנוצרית.

לבסוף מציעים המחברים מעין "טרנספר"; זכות השיבה תהיה לרשות ולכפרים ערביים מסוימים בתוך ישראל שיוחלפו בשטחים אשר ישראל תחזיק ביש"ע. כשלו המחברים בכך שלא שקלו מה פירוש החדרת אוכלוסין נוספים לאזור שיתרות המים בו מוגבלות וצפיפות האוכלוסין בו מאיימת.

המסר הנכון שמצאתי במאמר היא ההחלטיות. שהלא היה זה פרנץ פקפא שכתב "יש מטרה אבל אין דרך להגיע אליה. ולמה שאנו קוראים 'דרך' הכוונה 'היסוס' ". אשר על כן, ההחלטיות חשובה אך אינה מספקת.

זלי יפה.