רבין וזכרו - 20 בינואר 2004

רבין וזכרו

לא. יצחק רבין ז"ל לא היה הטוב שבראשי ממשלות ישראל. דוד בן גוריון, משה שרת ולוי אשכול טובים היו ממנו. אבל אין איש הזוכר את יום פטירתם. הכנסת אינה עורכת ישיבות אבל שנתיות, לשכת הנשיא אינה זוכה לערוך טכס התייחדות עם זכרו של בגין ז"ל, התקשורת אינה מלאה בכתבות ומאמרים שנים לאחר פטירתם, והחשוב מכל, איש אינו מהין לשכתב את ההיסטוריה.

לעיתים אני מטיל ספק מה מבקשים מוקירי זכרו של רבין לעשות. או שמא לא את זכרו הם מבקשים אלא "עשות את הזכר קרדום לחפור בו".

ראשית, יש לזכור משאחרוני המבקשים את לשמר את "מורשתו" של רבין הם בני משפחתו. כדאי להזכיר כי הגברת לאה רבין ז"ל נסעה לגרמניה להיות אורחת כבוד בהצגת בו נראה בחור דתי עושה את צרכיו על קברו של בעלה המנוח. גאוותה על זו ההצגה כמעט ולא ידעתה גבולות. לאה רבין ז"ל השתמשה ברצח על מנת להאדיר מחלוקות ושנאה בין כל חלקי האוכלוסין.

לאה רבין ז"ל

"משנתו של יצחק רבין" עד כמה שזו קיימת, כללה אמרות שפר שלא היו ראויות לראש ממשלה. אבל, ולו בני משפחתו יכולים לשמור על חשיבתו וכוונתו של ראש הממשלה המנוח כפי שבאו לידי ביטוי אצל אלו האמרות. "היורדים – כך מר רבין ז"ל – הם נפולת של נמושות". יובל רבין בנו של המנוח, חולק על אביו ואינו מכיר בעוצמת הרגשות שנלוו לחשיבה זו של אביו. שאם לא כן לא היה מצרף עצמו לאותן "נמושות". אבל יש המבקשים לעשות הון פוליטי בזכרו של רבין ז"ל. הפגנת הזכרון שנערכה בכיכר רבין לא הייתה כי אם הפגנה פוליטית שהזכירה כי רבין היה ראש ממשלה של השמאל. השלטים ייצגו הפגנה נגד מדיניות ממשלתית זו או אחרת. לא היה מבין המארגנים שביקש לזכור כי מדובר בראש ממשלה של כלל ישראל. אמנון ליפקין שחק לא טמן ידו בצלחת באזכרה הממלכתית בהר הרצל בעלותו על נס את "הסכמי אוסלו" כצוואתו של רבין. דברי הבל. יש בין חלקי העם הרואים באוסלו את האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז מלחמת יום הכיפורים. ועם שוחרי זכרו יבקשו להאדיר את שמו באמצעות אלו ההסכמים, עוד יימצא מי שיסכים וישווה את רבין לנוויל צ'מברליין.

ועוד אמירותיו של ראש לשכתו של מר רבין באזכרה שנערכה, כי לו היה ראש הממשלה המנוח בחיים היום, לא היו נהרגים חיילים ואחרים לא היה כי אם ריקוד על הדם. טענה זו אינה כי אם דמגוגיה זולה ושכתוב ההסטוריה. לא נעים לומר, אבל תעיד ההסטוריה שרבין לא ידע כיצד להתמודד עם האינטיפאדה. משבירת עצמות הרגליים ועד להבאתו של יאסר ערפאת למשרד הסגלגל. רבין איבד כל שליטה על שר החוץ שלו והלך לאוסלו – על אפו ועל חמתו.

יציאתו של אבי פילוסוף מישיבת הכנסת אינה כי אם התנשאות שהפגינה חזור והסבר כי הימין אינו ראוי לראש הממשלה המנוח. זו גם הסיבה שהגברת רבין פילוסוף מחתה אצל משרד החינוך על לימוד הירצחו של רחבעם זאבי עת למדו על הירצחו של יצחק רבין.

יצחק רבין היה רוצה שייזכר כראש ממשלה של כל עם ישראל. בני משפחתו וקרוביו מבקשים להופכו לראש ממשלה של השמאל בלבד. אולי יחשבו אותם יפי נפש על מה ולמה לא הייתה הכנסת מלאה בישיבת האבל לזכרו של מר רבין? היה זה זלזול מטעם חברי הכנסת? אני חושב שנקעה נפשו של הציבור שכולו אשם ברצח רבין. הוא לא אשם בהירצחו. אלה המשתמשים בו אשמים בחילול זכרו.

לא חשבתי שרבין היה ראש ממשלה טוב. אבל הוא היה ראש הממשלה שלי. אני חשבתי ש"פלופלורים" הייתה מעידה חמורה בשביל העומד בראש המדינה, אבל תרומתו למדינה אין לה אח ורע. הוא לא היה דוד בן גוריון, לא שרת ולא אשכול. אבל את זכרו יש לכבד. את הירצחו יש לזכור על מנת שישמש תמרור אזהרה. לא במורשת עסקינן, כי איין. לא בראש ממשלה נטול מחלוקות עסקינן – כי היו. אבל הוא ראש הממשלה של כולנו.

בני משפחתו וחבריו, בהתנהגותם מחללים את זכרו.

זלי יפה.