לטעויות יש מחיר - 02 באוגוסט 2004

לטעויות יש מחיר

בעבר יכול היה מנהיג, אף במדינה דמוקרטית, להיכשל כשלון חרוץ כשר אך לחזור ולכבוש מקום כראש ממשלה (ויעיד ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל שכשר הימיה נחל כשלון חרוץ). לו היה אותו אותו שר נכשל אותו כשלון לפי העקרונות המיושמים היום בדמוקרטיה מערבית, הוא לא היה מגיע לתפקיד ראש הממשלה.

העקרונות הללו התפתחו במהלך שנות המאה העשרים. כך בחירתו של משה דיין כשר החוץ לוותה בהפגנות ומחאות בשל כשלונו כשר בטחון בתקופת מלחמת יום הכיפורים. וארצות הברית אף החמירה יותר עם שר החוץ דאז אלכסנדר הייג. ומעשה שהיה כך היה: ביום 31 במרץ 1981 ניסה ג'אן הינקלי הצעיר להתנקש בחיי הנשיא רייגן. הנשיא נפצע והובהל לבית החולים. שר החוץ דאז הופיע על אתר בחדר האורחים בכל בית בארצות הברית בהכריזו בלטוויזיה "עכשיו אני אחראי". החריגה מהאמור בחוק על מעמדו של סגן הנשיא (ג'ורג' בוש האב) עלתה לו לשר החוץ בנסיונו לרוץ לנשיאות.

לא כן מר פרס. הוא אמר "לא מעניין אותי מה אומרים אחרים. אני אומר שלערפאת היה מגיע פרס נובל לשלום". היה זה שמעון פרס שחשב כי אסור לאבד את ערפאת. היה זה שמעון פרס שתמך בערפאת המבודד בניגוד לחוות דעת של ראשי מערכת הבטחון בארץ ובארצות הברית. ולפתע כרעם ביום בהיר שופך כבוד יושב ראש סיעת העבודה, בעל החזון "מזרח תיכון חדש" קיתונות של רותחין על חברות של משכבר הימים. "אומן של דו משמעויות" קרא לו. הוא אף העיד על חברו משכבר הימים "הוא משוגע". האם חושב מר פרס כי הנחותיו הבסיסיות לעניינו של מר ערפאת היו שגויות? האם הסכם אוסלו נחתם עם האדם הלא נכון? האם הפך ערפאת מאדם מיושב למשוגע? שהלא אמנות "דו המשמעות" הייתה לו זה מכבר.

יאסר ערפאת ויצחק רבין בטקס חתימה על הסכמי אוסלו

לאחר שנחתם הסכם אוסלו קרא ערפאת לג'יהאד עד ירושלים. כשנשאל כיצד מתיישבת קריאה זו עם החתימה על הסכם אוסלו, גמגם וטען שהתכוון למשהו נפשי. [טענה שאף יוסי שריד סלד ממנה].

אזי, אם טעה מר פרס, ו"ערפאת משוגע" כדבריו, או טעה כי לא ירד לסוף דעתו של הראיס. האם הוא ראוי לשוב ולעמוד במקום בו עמד כשעמד? במקום בו כשל בהבנת האויב? במקום בו המיט על כולנו את "אוסלו וגרורותיה"? במקום בו שיכנע את רבין ז"ל לתת לאותו אמון משוגע ולחייליו נשק ואשר איתו הם הורגים בנו השכם והערב?

האם אנחנו נוכיח כי גם אצלנו קיימים עקרונות חדשים למעמד ציבורי? או שמא הכושל יכול להמשיך בשלו ולשוב להיות שר חוץ כי בישראל השוגה אינו משלם את המחיר.

זלי יפה.