הפקרות שלטון החוק - 28 במרץ 2005

הפקרות שלטון החוק

התנשאות. זה שמו של המשחק. טוענים חברי כנסת, טוען שר המשפטים לטרור כנגד פרקליטת המדינה. לפגיעה בשלטון החוק. לדעתו של חבר הכנסת פינס – פרלמנטר מיומן לכל הדעות – אל לה לועדת החוקה של הכנסת לדון בכוונתה של הועדה למנוי שופטים למנות שופט זה או אחר.

דברים שאין להם שחר. ראו גם ראו. שופטי בית המשפט העליון אין אחריהם ולא כלום. אסור לכנסת לחוקק חוק עוקף בג"צ, אל לה לכנסת לדון במנוי שופט זה או אחר. אולי ייסבר מאן שהוא את אוזניי מדוע מותר לועדת הכנסת, או למליאה עצמה לדון בחשד זה או אחר כלפי פוליטיקאי, ואף לחרוץ את דינו? מדוע מותר לועדת הכנסת לדון בשאלה האם טוב נהגה הועדה הקובעת את הזוכה לפרס ישראל כשהחליטה להעניק את זה הפרס לאומן בעייתי במיוחד? ומדוע יורמו השופטים מעם? דווקא אותו שלא נבחר? כיצד זה מבקשים נשיא בית משפט העליון ושר המשפטים לסרב לבקשתו של שר כי יידחו את הדיון בעניינה של הגברת ארבל עד שייבדק עניינה? הם בדקו? הם מצאו? מה הוא המסר שמקבל הציבור מהתנהגות זו של "הממסד"? הגנה על שלטון החוק או הגנה על אחד מהחברה?

הכנסת מייצגת את העם, לא בית המשפט. הכנסת אמורה להבטיח כי כל רשות במדינה עובדת כחוק. בית המשפט הינו כלי בידה של המדינה. הגדרות תפקידו של זה הכלי נקבעות על ידי הכנסת.

קיימת בעיה ציבורית. כיצד על הציבור להביע דעתו באופן הלגיטימי ביותר? הכנסת על ועדותיה הינו הגוף הנכון ביותר לליבון כל נושא ציבורי. טוען שר המשפטים כי הוא בדק את ההאשמות וכי מדובר בטרור פוליטי. דברי רהב שאין בם ולא כלום.

לו היה פוליטיקאי מעמיד עצמו לעמדה כלשהי ומעליו רובצת עננה כזו הרובצת על גברת ארבל, הייתה המשטרה זה מכבר פותחת בחקירה, ולא היה לו לאותו פוליטיקאי כל סיכוי ציבורי לקבל על עצמו את התפקיד. כך, לו הייתה החקירה בעניינו של ראש הממשלה מתחילה טרם שנכנס לתפקידו, היה לנו היום ראש ממשלה אחר. אך במקרה דנן, חקירה איין, על תשאול לא שמענו, שר המשפטים הלך ובדק.

האם נכונים הדברים שייחס העורך הראשי של מעריב אמנון דנקנר לגברת ארבל בשל חקירתו של פרופסור יעקוב נאמן? שאם נכונים הדברים מדובר בפוטש פוליטי על ידי עובד מדינה. הדבר נבדק על ידי מר לפיד? אני מוכן להמר על התשובה.

האם נכונים הדברים שפרסם העתונאי יואב יצחק על יחסיה הבעיתיים של הגברת ארבל בשאלת האזנות הסתר והגיבוי שנתנה לראש אגף החקירות במשטרה? מר לפיד הספיק לבדוק אף את נושא זה.

האם מדובר במסע טרור פוליטי כשפרקליטת המדינה – בעטיו של מכתב של שרה – מודה כי מכתב קודם שכתבה לא שיקף את האמת כולה? ומה היא תוצאת בדיקתו של מר לפיד? לדברת שרה איציק מותר לאמר כי אם היא צריכה להאמין לגברת ארבל או לגברת ליבנת היא תאמין לדברת ארבל. זו אמרה לגיטימית. אך להאמין לגברת ליבנת זו פגיעה בשלטון החוק?

האם בדיקתם של אלו השאלות הינה פגיעה בשלטון החוק? או שמא התעלמות מאלו הדברים הינה הפגיעה. מי פוגע בשלטון החוק, אמנון דנקנר או טומי לפיד?

בואו נדבר קמעה על הדלפת חוות דעתה של הפרקליטה המלומדה ליועץ המשפטי לממשלה.  כזכור הייתה זו פרקליטת המדינה שדרשה להעמיד לדין גם את מר בניימין נתניהו, בניגוד לחוות דעתו של היועץ המפשטי לממשלה. האם היתה זו חוות דעת הדומה לחוות הדעת שנתנה בעניינו של מר שרון, או בעניינו של פרופסור נאמן?

על מה ולמה סיפור זה או עובדות לכאורה אלה המתייחסים לאיש מצבור "רגיל" גררת אחריה חקירת משטרה. מדוע ערמות המקרים המיוחסים לגברת ארבל הינן – באם יחקרו הינן – "פגיעה בשלטון החוק" כטענתו של שר המשפטים?

חובתה הראשונה של כל דמוקרטיה הינה שמירה על האזרח וחירותו. יש אשר דמוקרטיה נכשלת בשמירה על זכות זו או אחרת בשל "שגגת מחוקק" ויש אשר בשל איומים אלה או אחרים נאלצת דמוקרטיה לשלול מעת לעת זכויות אזרחיות מאזרח זה או אחר, או, לעיתים מכלל אזרחיה של המדינה. הינה כי כן, מדינת ישראל, כזו הנלחמת כנגד אויבים, מחייבת את אזרחיה למשמעת צבאית, חיילים נדרשים ולו להקריב חייהם למען המדינה, אך אין בתופעה זו על מנת לערער אחר החשיבה הדמוקרטית המוחלטת של אזרחי המדינה. 

בית המשפט העליון ירושלים

שלטון החוק במדינה עמד לא פעם ליתן דין אישי בשל מעשה או מחדל (יצחק רבין ז"ל, אריה דרעי) או להיחקר בשל המעשה או מחדל, הגם שזו החקירה או ההליך המשפטי נגמר בזיכוי או אי העמדה לדין (אהוד אלמרט, יעקוב נאמן, בנימין נתניהו).

האמונים על יישום שלטון החוק שניים הם. בתי המשפט ומערכת התביעה בראשות פרקליטת המדינה. זו הרשות חייבת להבטיח את הגנת השלטון מפני אימת השלטון. במילים אחרות, מערכת התביעה הכללית פועלת כנאמן מטעם המדינה, וכנאמן של כל אחד מאזרחיה.

באשר סרחה הרשות הלזו, מעלה היא באמונה, חטאה היא לאושיות הדמוקרטיה בעשותה את החוק והסמכויות שנתנו לה מכוחו "קרדום לחפור בו".

ועוד. למרות מבחנו של כבוד נשיא בית משפט העליון, הלא הוא מבחנו של "בוזגלו" ואשר הכל מבקשים לייסמו הלכה למעשה, אין זה המבחן יכול לעמוד במבחנה של הביקורת. צא ולמד, אדון בוזגלו ואשר לו מכולת ואשר סרח, יוכל באם חקירתו לא תוביל להגשת כתב אישום או באם יימצא זכאי, לשוב למקור מחייתו. לא כן איש ציבור. איש ציבור כשר, ראש ממשלה ואשר יתפטר בשל הליך משפטי התלוי ועומד כנגדו, גם אם יימצא זכאי לאחר המעשה, לעולם לא יוכל לשוב לתפקידו (ויעיד עניינו של שמחה דיניץ ז"ל). אשר על כן נדרשת מערכת התביעה להקפיד הקפדה יתרה על זכויות האזרח שלו, שהלא פגיעה באלה הינה פגיעה בלתי הפיכה, גם אם ימצא כי שגגה היא שיצתה מאצל הרשות.

האדם היחיד ואשר על פי מוצא פיו יוגש כתב אישום נגד ראש המששלה הינו היועץ המשפטי לממשלה. המלצתה של פרקליטת המדינה לעניין זה הינה כהמלצתה של כל פרקליט אחר בפרקליטות המדינה. היועץ אמון ללמוד את זו חוות הדעת. ברצותו ייאחז וברצותו ישלח את זו חוות הדעת.

האזרח זכאי כי הנאמן ינהג בו בהגינות. ואשר על כן, חובת הנאמנות של פרקליטות המדינה הינה להצניע ככל האפשר את הדיונים בעניינו של האזרח עד אשר יחליט היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין, שאז – כמתבקש הבחלטות בג"ץ – על האזרח להפתטר מתפקידו. הרשות מחזיקה נתונים על האזרח אצל מבחר מזרועותיה, ועל כולם מוטלת חובת הצניעות.

על הצדק לא רק להיעשות אלה גם להיראות. ובאם מאצל פרקליטות המדינה דלפה הידיעה כי פרקליטת המדינה החליטה להמליץ בפני היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ראש הממשלה, יש כאן מעילה באימון האזרח אריאל שרון, שזכאי כי צניעותו תישמר. הצדק נראה מעוות לחלוטין.

איני מכיר את שרון ומעולם לא פגשתיו. כאזרח מן השורה נראים הדברים כאילו מבקש מאן דהוא אצל פרקליטות המדינה לשכנע את היועץ המפשטי לממשלה באמצעות "הרחוב" לקבל את עמדתה של פרקליטת המדינה. מעמדו של היועץ המשפטי בעניין זה דומה מאוד למעמדו של שופט, מפני שעם שיקבל החלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה יאלץ האחרון להתפטר. אצל בתי משפט קיים עקרון הסוביודיצה. יתר על כן. שום שופט או מתמחה לא יהן להדליף עקרי פסק דין טרם שזה יינתן באופן פורמאלי. מדוע פרקליטות המדינה משוחררת מעקרון זה? מדוע המאבק על תיקו של ראש הממשלה חייב להיערך מעל דפי העיתונים?

צא ולמד. עם ש"דלפה" חוות הדעת של פרקליטת החלו הפוליטיקאים לחרחר. ומה חשבתם? שמר מזור אינו אדם מן הישוב? האם יש להעמידו בניסיון להתעלם מהסטוריית התקשורת ומחרחורי הריב של מפלגות אלו או אחרות?

פרקליטות המדינה העידה על עצמה כי לא היא הייתה זו שהדליפה את חוות הדעת לעיתונות. [לצערי נמנעה הגברת ארבל מלתת הסבר על מה ולמה לחוות הדעת היא כבר צירפה טיוטת כתב אישום, דבר שאסור היה לעשות, אבל ניחה]. למד מהכחשתה שחטא גדול חטא מאן דהו בפרקליטות המדינה. הוא מעל באמונו של האזרח ופגע בעקרון החשוב ביותר של הדמוקרטיה, שמירה על האזרח מפני אימת השלטון. האם מאן דהו בפרקליטות ייתן את דין על כך, או שמא יימצא את דרכו לבית המשפט העליון?

קבלתה של הגברת ארבל לבית המשפט העליון לעת הזאת, היא הבעת אי אמון של בית המשפט העליון בהוד מעלתו האזרח. נשיא בית משפט העליון מדבר על "מבחן בוזגלו". האומנם?

זלי יפה.