הכנסת אורחים האומנם?
בואם ארצה של צאצאי יהודים שאין להם כל ענין להיות יהודים
מזמין הרהורי חרטה על אופן
ניסוחו של סעיף 4א לחוק השבות
ישראל הינה מדינת עלייה. מכוחו של חוק השבות עלו ובאו ארצה מליוני
יהודים, ואף יהודים "למחצה, לשליש ולרבעיה". ראש הממשלה דאז דוד בן
גוריון והן ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בבואה לדון בחוק, טרחו והסבירו על מה
ולמה הורחבה יריעת החוק אף לאותם שאינם יהודים. הכל על מנת לשמור על אחדותן של
המשפחות שעלו ובאו ארצה.
ראשי העליה מברית המועצות מוחים כנגד הנסיון להרהר אחר ההגיון בעלייתם
של יהודים "לחצי לשליש ולרביע", או אפילו בעלייתם של לא יהודים. השאלה
היא, על מה ולמה יעלה לישראל אדם שסבו היה יהודי, אשר אין לו כל קשר ליהדות ואף
אינו רוצה להתגייר? אידיאולוגיה? הזדהות עם עבר בלתי נודע? רמת חיים מערבית?
סעיף 4א לחוק השבות, תש"י, 1950 מעיד על ההיתר לעלייתם ארצה של
צאצאי יהודים. דע עקא שכוונת המחוקק היא כפי פרשנותו של בית המשפט העליון בעניין
ברספורד נ' ברספורד "פתרון עלייתם ארצה של משפחות נשואי תערובת בין יהודים
ושאינם יהודים. הענקת הזכות לפי סעיף 4א באה להקל על עלייתן של משפחות מעורבות אלה
בלשמותן, בתקווה שכל בני המשפחה יצטרפו לעם היהודי."
הסיבה לחקיקתו של סעיף 4א, שהיווה תיקון לחוק השבות, הוסבר על ידי שר
המשפטים דאז, חיים צדוק, מעל בימת הכנסת: "כאשר היה הבעל יהודי, הוא עלה לפי
חוק השבות, ואשתו וידליו לפי חוק הכניסה לישראל. הוא קיבל את האזרחות באופן
אוטומטי, ואילו אשתו וילדיו צריכים היו לחכות תקופה עד להתאזרחותם בישראל".
 |
| דוד בן גוריון |
סימן 4א לחוק אינו יכול להיפרש במנותק מחוק השבות המקורי שמטרתו
"קיבוץ גלויות העם היהודי אל מדינתו" (כך בית המשםט העליון בעניין פטל
נ' שר הפנים).
בואם ארצה של צאצאי יהודים שאין להם כל עניין להיות יהודים מזמין
הרהורי חרטה על אופן ניסוחו של סעיף 4א לחוק בשבות. שהרי, צא ולמד, שלא על פי חוק
האזרחות, ושלא מקובל אצל כל מדינה אחרת בעולם, מי שזכאי לעלות ארצה על פי חוק
האזרחות, ושלא כמקובל אצל כל מדינה אחרת בעולם, מי שזכאי לעלות ארצה על פי חוק
השבות, אינו חייב להוכיח כי השתקע כאן בארץ, יתר על כן אין הוא חייב לוותר על
אזרחותו הקודמת ואף אין הוא חייב להצהיר אמונים למדינה (כך בית המשפט העליון
בעניינו של חיים הרמן ברגר, נ' היועץ המשפטי לממשלה, דנ"פ 8612/00).
כל אלה באים ללמד שכוונת המחוקק היתה כי בואו של לא יהודי ארצה כשר
כשהוא "סמוך על שולחנו" של היהודי, קרובו. הזכות שמבקש מי שאינו יהודי
הגר בעיירה נידחת במרכז אוקראינה לעלות לישראל, תוך שהינו מדגיש כי אין בכוונתו
להתגייר, הינה נטילת החוק והפיכתו "קרדום לחפור בו".
ואכן, מפעם לפעם מבקשים חלק מאלו העולים להזכיר לנו כי לא רק שאין הם יהודים,
אין להם ולא כלום עם מדינת ישראל. ראיה צורבת וכואבת במיוחד הובאה לפתחנו עת
נמצאנו למדים כי קבוצה של עולים הקימה מפלגה נאצית בישראל, תוך שחבריה דוגלים
בהשמדתו של העם היהודי.
אותם שני שליחי עלייה לא יהודים ששלחה הסוכנות "לעשות נפשות
למדינת ישראל" במדינות חבר העמים אינם אשמים. הסוכנות אשמה. דברי ההבל של שר
הפנים לשעבר, שאמר שדי בהזדהותו של אדם על מנת להופכו ראוי להיות אזרח המדינה, היו
"השער רשעים יבואו בו". אותם "נאצים תוצרת ישראל" אינם כי אם
אחת הבעיות שהביאו אותם "עולים" שאינם יהודים. האם למאן דהוא היה האומץ
ללמוד על אחוזי הפשיעה בין אלו ה"עולים"? האם מאן דהוא ביקש ללמוד עד
הרגלי השתייה שהשתרשו במקומותינו לאחר זו העלייה?
יש לשנות את חוק השבות. אותם שאינם יהודים שפשעו, או אותם שהפכו חברים
במפלגה הנאצית יש להשיב למקום שממנו באו. אין לנו עניין בהם ואין להם עניין בנו.
העלייה באה לשמש חלק מבניית המדינה ולא לשם הריסתה.
ואם באלו לא סגי, הגדילה הממשלה לעשות ביוזמתה לתיקון חוק האזרחות
והכניסה לישראל, במסגרת זו או אחרת. לא מדובר באוהבי המדינה, לא באלו המבקשים את
טובתה. מדובר במיעוט השייך לאומה הנאבקת עם מדינת ישראל עד היום מאבק של דמים.
הענקת אזרחות לאלה הינה הענקת אזרחות ל"גיס חמישי", במובנו המדויק של
המונח.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה