אשר יגורנו - 26 באוגוסט 2004

אשר יגורנו

לפני שנים לא מעטות נחרדה המדינה בעטיו של "מכתב השמיניסטים". מכתבם של אותם צעירים ערב גיוסם אשר נמנו וגמרו כי לא ישרתו בשטחים בשל שקולי מצפון. רבים מהרו לגנות את זו התופעה. היא נגדה את כלי הדמוקרטיה, זו תופעה החורגת מתחום המותר, ועוד טענות מטענות שונות.

כשביקשו מנהיגיה הרוחניים של המפד"ל לצוות כי חייל יסרב פקודה ולא יקבל על עצמו כל פעילות הנוגעת לפנוי, טענו הרבנים המכובדים כי זו דעת תורה, זו ההלכה. וכמובן, כיצד זה יפר יהודי דתי הוראתה של הלכה?

וכמובן, קביעת הרבנים מקבלת גבוי מראשי המתנחלים מחד, ממובאה שכלל לא הובנה כראוי בשמו של "סוקרטס" מאידך, ועוד.

אך לא רק לדתיים יש מנהיגות רוחנית. הנה בימים אלו כי כן כמו להם 90 זוגות הורים והודיעו שבניהם לא ישרתו בשטחים, ומיטב סיבותיהם עימם.

אדם דתי אולי מבין את ההבדל בין התחבטות מוסרית ובין קביעה הלכתית. אדם שאינו דתי אינו מבין זאת. ואדם שאינו דתי הרואה את שומר המצוות מפר את החוק בשל שיקולי הלכה אינו יכול כי אם לראות בכך "הכשר" להפר את החוק בשל שקולי מצפון אחרים.

היוזמה של רבני המפד"ל בקוראם לסרב פקודה היא הינה ההכשר ל"איש הישר בעינו יעשה".

אני חושב שפועלו של ראש הממשלה אינו הגון. הוא ביקש להוכיח מה הוא רצון הציבור פעמיים ונכשל. יאמרו רבים כי אין הוא ראוי לעמוד כראש הממשלה. ייתכן. את דברו יכול הוא מעלתו האזרח לאמר בהפגנה, במסע ציבורי, בלחץ על חברי הכנסת על מנת שזו תאמר את דברה, ולבסוף בבחירות. אך המחאה עברה את הגבול. גם במובנו המשפטי וגם במובנו המוסרי. ענידת טלאי צהוב הינה שערורייתית ומבזה את השואה. היא מטילה צל של ממש על היושר האינטלקטואלי של הגברת רינה אקרמן שהינה בת לניצולי שואה, יוזמת המפגן הלזה.

אריאל שרון

לא, אשר אינם מסכימים עם המתנחלים נוהגים גם ברשעות. לא איני מדבר על הנושא הכספי. הם אינם מבינים ואינם רוצים להבין את כאבם האמיתי של התושבים, כפי שהדבר בא לידי בטוי בשאלות ששאל אמש יאיר לפיד.

טעותם של ראשי המתנחלים הינה כי התעלמו מהקביעה כי לעולם יהיו אלה שיצעדו את הצעד הנוסף, האסור. זו טבעה של חברה, סוד מוסד בסוציולוגיה. ככל שהמתירנות צועדת קדימה, הולך לפניו הפושע של היום שהינו אולי "הנביא של מחר". סירוב פקודה ממין אחד יוליד את הסירוב האסור דהיום, שיהיה מותר מחר. ההתעמתות ללא אלימות אותה מבטחים ראשי המתנחלים אינה כי אם משאלה שבלב. והמתעלם האלים דהיום שהינו עבריין עלול להראות מחר כ"חוזה".

דמוקרטיה מערבית אינה דמוקרטיה אתונאית. הנחת היסוד בדמוקרטיה פרלמנטארית הינה כי הפרלמנט מייצג את רצון העם. והעובדה הינה כי הפרלמנט לא הצליח למנוע את מהלכיו של ראש הממשלה ובפרלמנט הישראלי יש רוב למהלכיו. זה מכעיס, תולדתו של רוב זה בחטא. הרוב מורכב גם מ"גייס חמישי", אבל הוא קיים.

והיום אנו צריכים להחליט. לתת לחייל האחד לגיטימציה לסרב פקודה כי הוא דתי, להעניק לגיטימציה לחייל האחר שלא לשרת כי הוא פציפיסט, לתת לגיטימציה לחייל שלישי לסרב פקודה כי הוא חושב שחיילי צה"ל הינם פושעי מלחמה. אחריתו של הליך כזה אינה כי אם הרס וחורבן של הצבא.

אז נכון. פנוי עזה הינו הגדול בשברים. אז נכון, שרון נוהג שלא כהוגן. אז נכון שאני לא אצביע עבורו בבחירות הבאות. אבל גם נכון שנציגי העם היושבים בכנסת – ברובם – תומכים בו, וזה גם נכון שעל מנת לשמור על בטחונו של עם, על מנת לשמור על המדינה רוויית הדם הלזו, יתכבדו מנהיגי המוסר והדת להבין להיכן תוביל דרכם. לא לדמוקרטיה, כי אם לאנרכיה מוחלטת.

זה הגדול במשברים שידעה המדינה. שלא יהיה זה המשבר האחרון חלילה וחס.

זלי יפה.