והעתיד?
אחת העובדות המעניינות יותר והמוזכרות פחות, המיוחסות לעושר הנפט
הערבי הינה העובדה שעשירי הנפט, עם שעשו את כספם, שלחו את צאציהם לטובים בבתי הספר
בעולם. יעידו טייסי חיל האוויר המתאמנים בבסיסים בארצות הברית כי טייסים ממדינות
ערב הלומדים עימם, עושים חייל. נסיכים ואנשי כסף יימצאו שולחים את בניהם להארוורד,
ייל ופרינסטון, אוקספורד וקיימברידג' אין סי אד והסורבון, ועוד.
הבינו שם במדינות ערב כי העתיד תלוי בחינוך. כי ניתן להבטיח את יציבות
השלטון, לאיים על אויב מבית ומחוץ ניתן אך ורק באם החינוך יקבל את העדיפות העליונה.
ובהקשר לסכסוך ישראל – ערב, צמצום הפער ההשכלתי בין מדינות ערב ובין המדינה
היהודית.
ובעוד במדינות ערב הבינו את המסר, צלילת חשיבותו של החינוך בישראל
מדהימה. הווי אומר לא רק שמדינות ערב מתקדמים, אנו נסוגים אחורנית ובכך מכפילים את
המהירות בה מצומצם הפער בינינו ובין שכנינו.
הינה כי כן נמצאתי ממתין לטיסה אל מול סטודנטית להנדסה באוניברסיטת תל
אביב. את התואר השלישי עושה אחותה במדע מדויק אחר, באוניברסיטת הארווארד, מפני
שאין תקציב למחקר בישראל. היא – כך האחות – כבר לא תשוב. ואף חברתי לטיסה יודעת כי
התואר הבא תעשה היא באירופה, באשר, "אין תקציב לחוקרים בישראל". כמה
חוקרים ישראלים יושבים בMIT? ואיני מתכוון ליושבים
ישיבה זמנית, אלא ישיבה שלא על מנת לחזור?
צא ולמד כי חוקרים בבתי הפר לרפואה, איש איש, "הטונר" שלו
עבור המדפסת, ועם שגמר להדפיס ייקח איתו את ה"טונר" ויבוא החוקר הבא עם
ה"דיו" שלו. הצמצום בצרכים האלמנטאריים שתחום המחקר באוניברסיטאות
ובמכוני המחקר בבית החולים הינה תופעה מעליבה. החוקרים ראויים למעט הערכה וכבוד.
כאשר מרחיבים את הממשלה בתקציב שנתי נוסף של 200 מליון ש"ח, מעיד
הדבר על שיבוש במערך החשיבתי. ולא, השרה דליה איציק לא תזדקק להוציא את ה"דיו"
מהמדפסת שבמשרדה. אז מה יותר חשוב? דיו לחוקר הסרטן או דלק לוולבו של "השר
לענייני עזה"?
 |
| אוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי |
יש דברים שהם בנפשנו. החינוך והבריאות קודמים לבטחון. כי אם לא יהיה
חינוך גם לא יהיה בריאות ובטחון.
מדינה בה החוקר צריך להבטיח כי יישאר לו נייר לכתיבה, מדינה בה
מבריקים במוחות בורחים ממנה כי אין תקציבים, הינה מדינה מסוג שאנו לא רוצים
להשתייך אליה. אנשים חכמים עוזבים גם את ניגריה וארגנטינה.
שהלא מספרם של השרים ללא לתיק או עם "תיק מלאכותי" רב יהיה
מספרם השרים עם תיק "אמיתי". החשיבות הממלכתית היחידה הקיימת או אמורה
להיות קיימת לכל המבקש להיות שר ללא תיק הינה הצבעה על יד שולחן הממשלה. לשם כך
אין צורך במכונית או משרד. במזכירים ויועצים, בתקציב של 20 מליון ש"ח ללשכה.
את אלה הסכומים שיעבירו למחקר, לבריאות ולחינוך. אותם חברי ממשלה "חדשים זה
מקרוב באו" יתכבדו לישב ליד שולחן הממשלה, להצביע כאשר יחשבו. אין כל קשר
לאלו ההצבעות ולתקציב 20 מליון ש"ח.
ואם באנשי ממשל עסקינן, יורשה לי להעלות הרהור נוסף. נמצאנו למדים על
הסכם חדש שנחתם בין משרד האוצר ובין ההסתדרות הכללית לעניין המשכורות שישולמו
לעובדי המדינה. צא ולמד כי אדם שמשכורתו 2,300 ש"ח [ומדובר במקצועות
"משניים" לחלוטין כמורה או אחות שחיינו ועתידנו תלויים בם] יקבלו תוספת
שכר של 23 ש"ח לחודש [כך!]. אותו המרוויח 50,000 ש"ח [ויש כאלה בשרות
הציבורי] יזכו למתת נוספת של למעלה מששת אלפים לחודש.
אולי נחשוב פעם אחת לשנות את סדר העדיפויות? אותו שמרוויח 50,000
ש"ח לחודש יכול לחיות בכבוד. אותו מורה אינו יכול. מדוע שלא יוותרו בעלי השכר
הגבוהה על התוספת ה"מגעת" להם וזו תחולק בין בעלי השכבות הנמוכות יותר?
לא, אין הכוונה לנהוג כך כדבר שבשגרה. אך פעם אחת, עכשיו, יתרמו אלו
שיש להם לצמצום הפער בין העשירון העליון לזה התחתון שהינו הרחב העמוק ביותר בחברה
מערבית כל שהיא.
עיוותי השכר בשרות הציבורי במדינת ישראל אינה רק רעה חולה, היא
מקוממת. וטבלת ה"הטבות" שנרקמה בין ההסתדרות למשרד האוצר, הינה עדות
נוספת לכך. שהלא טבלת זו ההטבות רק מעמיקה את הפער ומרחיקה את העשירון העליון מזה
התחתון הרחקה נוספת.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה