עליית מדרגה – ילד בן שמונה והסכין
"עליית מדרגה" הינה נוסחה מקובלת על "החלונות
הגבוהים" בבואם להצביע על תופעה מסוימת. שריקת טילי הקסם אל עבר שדרות הייתה
"עליית מדרגה". נסיון ההתנקשות
בקצין המשטרה הייתה "עליית מדרגה". ואלה המדרגות הינן "סימפוניה
בלתי גמורה", באשר עם שעלינו למדרגה זו, נתבשרנו שיש עוד אחרת אחריה, וזו
מובילה בכלל לעלייה לקומה אחרת.
אתמול החליט זאטוט בן שמונה כי עלב בו חבר. כדבר שבשגרה בין ילדים,
הויכוח התפתח לריב. אותו זאטוט לא אמר נואש, שב לביתו בריצה וחזר עם סכין בעלת להב
מאיים. בעודו רודף אחר "חברו" הבחינה הנעשה מורה. בבקשה למונע אסון חשפה
היא עצמה לכעסו של הזאטוט ששרט את גרונה בסכין.
"עליית מדרגה" הנהנו "מביני דבר". אי אפשר להאשים
את הזאטוט בשל גילו ובית הספר יטפל בבעיה בעזרת משרד החינוך.
האומנם? אולי מאן דהו ייסבר את אוזניי מהיכן למד הזאטוט לנהל ויכוח
בצורה כל כך בריטית? האם מדובר באמת ב"עליית מדרגה", הווי אומר משהו חדש
שלא חשבנו כי יקרה? או אולי "הכתובת הינה על הקיר" ואנו העלמנו עין?
כמה פעמים בעבר התפרסמו אצל כלי התקשורת נתונים על כלי נשק קרים
המובאים לבית ספר? כן, בעבר התבשרנו על ילדים בני ארבע עשרה או אולי שלושה עשרה. בן
שמונה? אזי, הגיל מהווה "עליית מדרגה"? ומדוע שזאטוט לא יזקק לסכין? הוא
למד כי הסכין הינו “The great Equalizer”.
הוא למד כי הוא חשוף לכך מדי יום. הוא למד כי בתי הספר מאמינים
ב"חינוך פתוח", הכל ניתן לאמר. על הכל ניתן לדבר. גם בגיל שמונה.
הוא למד כי בבתי ספר מותר לעשן ואף יימצאו מקומות עישון. ואם מותר לעשן
סיגריה אזי האיסור לעשן סמים "קלים" הינו "איסור על הנייר".
ותמיד, מיד ימצאו אותו שצועד צעד אחד קדימה. אותו פושע דהיום שהינו הנביא של מחר,
באשר הוא ידע כי בסופו של יום יעשו הרבים מחר בהכשר מה שעושה הוא היום באיסור.
הבוקר ישבו ילדים לפני שהלכו לגן וצפו בטלוויזיה. והדיון בפני אותם
בני שלוש או ארבע? אותו שיצא מהארון אצל "משפחת סימפסון". דיון חשוב
ומורכב. בפני ילד בן שלוש? ילד בן שש אמור לברר על ארוחת בוקר "מה זה
הומו"?
ואולי, אולי יואילו אותם בחלונות הגבוהים במשרד החינוך לבקר במבחר
מבתי הספר. הינה, יימצא בירושלים בית ספר ובו מאות תלמידים ותלמידות. כן, כן,
תלמידות בנות ארבע עשרה או חמש עשרה מבקשות להוכיח כי "הגיעו לפירקן".
והכיצד? אם לא להפגין לעיני כל את חזייתן? ומדוע לא לבוא לבית הספר עם בטן חשופה,
[ולעיתים עם התכשיט במרכזה] סיגריה ביד, ישובה בחצרי בית הספר על ברכיו של החבר,
וידיו של זה משוטטות לו גופה.
כן, כן, אני יודע. אנחנו לא באירן. אנחנו חברה פתוחה. האומנם? או אולי
אנחנו בחברה "פרוצה" ומעשי האהבה ברבים של א' גורמות לב' לבקש אהבתו על
אפה ועל רצונה של אחרת? במסעדות אסור לעשן. בבית הספר מותר? מותר לנסות לחנך את
הנער כי העישון אינו בריא? כי הוא גורם סבל למעשן אך יתר על כן, לסביבתו? מותר
להניח כי ילד בן 14 או 15 אינו מבין היטב את מהות מחלת הסרטן, תוצאת העישון?
ואומנם כן, חינוך הינו על ידי עשייה ולא רק על ידי דיבור. לא צריך רק
להסביר כי העישון מזיק, צריך לאסור על הילד לעשן, כפי שאוסרים על ילד בן
שלוש לרדת לכביש.
כיצד זה שמערכת החינוך אינה יוצאת חוצץ נגד חשיפת הילדים למראות
טלוויזיה של מין ואלימות? שתיקתה של מערכת החינוך הינה "שתיקה רועמת".
המערכת יודעת להפגין נגד שחיקת משכורות, נגד דו"ח ועדת דוברת ויישומו. אנו
יודעים כי חופשת מסתיימת כשאנו שומעים איומים על השביתה הבאה. אזי מותר להפגין
בשביל כסף? ומדוע שלא יפגינו נגד רשתות הטלוויזיה? מדוע שלא יזעקו בקול נגד חשיפת
הילדים לאותן מקורות שאחריתן, אותו סכין בידו של ילד בן שמונה?
מאותו מקום בו יודע א' לעשן סיגריה, יודע ב' לעשן סמים. מאותו מקום
יודע ג' כי מותר להינות אהבים ברבים ללא סייג יודע ד' כי מותר לעשות זאת על אף אפה
וחמתה של "בת הזוג". ובאותו מקום בו לא לומדים לדבר עם מחסום לפה לומדים
גם כי הויכוח אפשר לנהל גם בדרך אחרת.
"עליית מדרגה"? לא ולא. זלזול המערכת בעצמה? מאוד גם מאוד.
המורה אמור להנהיג ומוצא מונהג. הוא נדרש להוביל ונמצא מובל. הוא אמור ליתן דוגמא
ונמצא מעיד על עצמו כנכנע לייצר התלמידים.
איני יודע אם המערכת יודעת מהיכן באה הסכין. אני יודע. מבית הספר
ומהטלוויזיה.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה