תסריט מלחמה - 22 במאי 2001

תסריט מלחמה – תגובה למאמרו של יאיר כספי

איני יכול להסתיר את תמהוני מהניתוח תסריט המלחמה של מר כספי [מעריב 22 במאי, 2001]. הוא יודע לחשב את מספר ההורגים, הוא יודע שעלינו לבחור בין מלחמה ארוכה ורווית הרוגים לבין ניהול משא ומתן תחת אש. הוא מתגעגע לאהוד ברק. אולי ייסבר מר כספי את אוזננו, למה התכוון מר ברק כשנתן אולטימטום של 48 לרשות הפלסטינאית להפסיק את האש? עת נאמרו דבריו, לאיזו תגובה הוא התכוון במידה והרשות לא תיענה? ומה היה המסר "שב ואל תעשה"?

מר יאיר כספי

 אין צורך להכריז מלחמה. ראשית חכמה יש צורך להבין שיש לנו מלחמה ושהרשות מסרבת להפסיק את האש. היא מודה בכך, היא מצהירה על כך בריש גלי, היא דורשת "עיסקת חבילה", ועד אז האש תימשך.

ועוד יש לזכור, הראשות הפלסטינית היא האויב האמיתי היחיד שיש לנו היום. הוא היחידי שהורג, פוגע ומזיק.

יש מבינינו שאינם מבינים זאת, אבל אם אנו במלחמה, כיצד מרגיש יאסר ערפאת, האוייב ממול, כאשר חברי הכנסת של העם בו הוא נלחם מבקרים במעונו? מה עליו לחשוב כאשר מר יוסי ביילין שהעם הביע בו אי אמון ושלחו לביתו חושב שהוא מבין יותר טוב ועליו לנהל מדיניות חוץ התומכת בדרישת ערפאת וזאת בניגוד, כנגד ומחוץ לכל מסגרת ממלכתית?

ערפאת מבין שהוא יכול להמשיך כי חלק מהפוליטיקאים בישראל מקבלים מכות מטילים בקורת נוקבת במוכה אך לא במכה.

כותב מר רון מיברג במעונכם היום כי הוא מתגעגע למר רבין ז"ל. יורשה לי להזכיר לו למר מיברג כי היה זה מר רבין המנוח שאמר כי אל לנו לדאוג מכך שאנו מעבירים כי נשק לרשות. הם לא יעזו להשתמש בכלי הנשק הללו נגדנו. האומנם? מותו הטראגי של ראש הממשלה אל לו לגרום לטרגדיה נוספת והיא איבוד האמת ההיסטורית. וכאן שגה מר רבין ז"ל.

 אין צורך במלחמה ארוכה, מספרם של הנפגעים יגדל אם נקבל את התכתיב הפלסטינאי למלחמת התשה. הכל יראה אחרת אם במשך יום אחד אנו נגרום להם לחשוב על הכאב. אם נהרוס כל תשתית, למעט תשתית המים. אם נהרוס את תחנות הרדיו והטלויזיה שכל פועלם היא הסתה פרועה וחולנית נגד ישראל, ונשדר לעם הפלסטינאי היושב במחנות הפליטים מי הם באמת מנהיגיו, כיצד צברו את הונם, כיצד ניצלו את העם הפלסטינאי באופן ציני במשך השנים. אם במקום לחלק סוכריות במסיבת השמחה על הפיצוץ בנתניה, הם יפחדו. הפחד – וזה יבוא רק לאחר שיבינו כי אנו מתכוונים ברצינות, והרצינות פרושה מעשים ולא מלל – או אז הם ישובו למשא ומתן מהתחלה. אם הם ינהלו משא אחר, גם המתן יהיה אחר, מפני שמה שמסיגים עם כפית דבש לא מסיגים עם מרגמות.

משא ומתן תחת אש פרושו כניעה לתכתיב. מר כספי חושב שאנחנו אמורים להכנע. אני חושב שעל הרשות להכנע.

ואל נא נחשוש מתגובת העולם הערבי. תהיה פיסגה, יהיה גינוי, אך ליבו של כל מנהיג ערבי ירחב. הם שונאים את ערפאת ומרעיו יותר מכל יהודי, אך גם מפחדים ממנו.

זלי יפה, ירושלים.