לנו אין עשבים שוטים
תגובה למאמרו של פרופסור אמנון רובינשטיין מיום 10 ינואר, 1997
"לנו אין עשבים שוטים" כך הפרופסור הנכבד. ועוד יודע הוא
לציין כי "הגיע הזמן לומר את האמת, המחנה שלנו הוא המחנה
הערכי".
את אלו מן המחנות מתיימר הפרופסור הנכבד לייצג? את הקיבוצים, הישות
העובדת, או כל מי שאין כיפה לראשו? מאצל המאמר נמצאנו למדים כי החלופה האחרונה היא
הנכונה. האומנם מדובר על "מחנה ערכי" האם האונס הקבוצתי במכמורת הוא הערך
עליו מטיף ח"כ רובינשטיין? אותם שני מרגלים שיצאו מקיבוץ גן שמואל, האם אלו
הם נציגי הערכים? "דרך הניצוץ" נשכח ממנו מהפרופסור הנכבד. ואולי, רצח
נהג מונית בנתניה מהווה סמל להגינות ולחינוך אציל? או בעיית הסמים הקשה המצויה אצל
רובם המכריע של בתי הספר "החילוניים" מצביעים על ערכיות? אולי התופעה
החדשה של אלכוהוליזם בין בני הנעורים שמביאה להרג בכבישים היא ערך לאומי עליון?
ואולי לא נעים לזכור, האלימות הפוליטית לא התחילה ברצח רבין אלא ברצח דהאן. היו
אלה ח"כ רובינשטיין וחבריו שעמדו מתחת לשלטים הקוראים למנהיג זה או אחר רוצח.
"שום נער משלנו לא ירק על קבר יהודי" שכח חבר הכנסת הנכבד
מי שרף ספרי תורה בתוכחי בית כנסת.
"אנחנו ולא מחנה העשבים השוטים..יורשיה ומבצעיה של המורשת
הציונית". דמגוגיה זולה. הציבור הדתי הלאומי הקים פה בארץ קיבוצים לתפארת
ותעשייה שאין להתבייש בה. אלפי הקברים של חללי צה"ל שלבשו כיפות מלמדים שאין
דבריו של חבר הכנסת הנכבד כי אם דמיון רצוי ולא אמת מצויה. ח"כ רובינשטיין
אינו אדון למשנתם של אחד העם, נורדוי, וייצמן וז'בוטינסקי. אבל היה גם הרב קוק
שהזהיר מפני הפיכת "המחנה האחת" ל"עדרים עדרים". והמאמר של
חבר הכנסת רובינשטיין הינו סמל לפילוג אך גם לסילופה של האמת.
 |
| פרופסור אמנון רובינשטיין |
"אין לנו קמיעות ולחשים". כך חבר הכנסת הנכבד. אין לכם
מתום? סמים? עברות מין? רובם היחסי של עברות הצוארון הלבן הינו
מ"המחנה" שלך. אבל "לנו אין עשבים שוטים".
לנו בציבור הדתי לאומי יש בעיה קשה, שלצערי הרב אינה פשוטה ודואב ליבי
על כך שאין הטיפול בה אגרסיבי. ההבדל בין הפרופסור הנכבד וביני הוא שאני
רואה בבעיה של "המחנה" אותו הוא מתיימר לקרוא "שלנו" גם כבעייתי שלי, והוא לעומת זאת מתנזר לחלוטין מהמחנה אליו
הוא משתייך.
איזו השתלחות חסרת רסן היא זו לטעון כי בתי האולפנה של היהדות הדתית
הנן "אולפנה בהם למדו לשנוא, להרוג ולרצוח"? ח"כ רובינשטיין היה
שר החינוך. הוא יודע אילו ערכים החינוך הדתי מבקש ליישם, ודבריו אלו הינם חטא לאמת
והוא יודע שהם כאלה. הבנות הדתיות שאינן משרתות בצבא אך עטות על השרות לאומי בבתי
חולים, הנם "אולפנה לרצח"? "מגן לחולה" "יד
אליעזר" "יד שרה" ועוד עשרות כאלה ארגונים הם תוצאה של חינוך
"לשנוא"?
מאמרו של חבר הכנסת הנו השנאה בהתגלמותה, וראוי היה לו להתפרסם במקום
אחר, בשנה אחרת ובעיתון אחר. יש בו בזה המאמר הרבה. אך לא מן האמת.
כדאי שחבר הכנסת רובינשטיין ידע. לצערנו ובושתינו "המחנה
שלנו" כדבריו אין עשבים שוטים. יש יערות. ובשל ריבויים של העצים אין ח"כ רובינשטיין רואה את היער.
ועוד הבדל אחד יש ביני לבינו.
רובו המוחלט של הציבור הדתי הלאומי, נקעה נפשו מהסולדים שבתוכו.
ב"מחנה שלנו" היו אלה העומדים בראש שלמדו את כולנו אלימות מילולית מה
היא.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה