מכתב לעיתון הארץ 01 בינואר 2001

נכבדי,

אודה לכם על פרסום השורות הבאות במעונכם:

השר שמעון פרס העיד אמש בתכנית טלוויזיה כי אף הנרי קיסינג'ר ניהל משא ומתן "תחת אש" במהלך מלחמת וייטנאם.

האמת היא שטוב לה להערה זו שלא נשמעה משנשמעה. שאין לך כישלון צורב יותר,  מפלה קשה יותר לארצות הברית מאשר מלחמת וייטנאם, וייתר על כן, אחריתו של המשא ומתן שנוהל בפריז בין הפרופסור קיסינג'ר ובין מנהיגי הצפון.

היה זה ההיסטוריון סטנלי קנאו שכתב כי קיסינג'ר ביקש למצוא את נקודת השבירה של הצפון וייטנאמים ונכשל בכך כישלון חרוץ.  הנרי קיסינג'ר עצמו הודה בטעות שבכניסה למלחמה עת קבע בספרו Diplomacy שלא השכילה ארצות הברית להעריך את מחיר התוצאה האפשרית של המלחמה.

המלחמה לא הסתיימה במשא ומתן שנוהל תחת אש על ידי קיסינג'ר, אלא בבריחה משפילה באמצעות הליקופטרים שטסו מעל השגרירות האמריקאית בסייגון טרם שפרצו לשם אנשי הוויטקונג.. מחירה של השפלה זו – שהמשא ומתן אותו נהל קיסינג'ר לא רק שלא מנע, אלא אפשר - סוכם על ידי קיסינג'ר עצמו כתופעה שנוצלה על ידי הסובייטים ששלחו "שליחים" למדינות שונות באפריקה ואת הצבא הסובייטי עצמו לאפגניסטן.

סייגון, וייטנאם, בעת מלחמת וייטנאם

מר פרס בהיותו זקן ורגיל בדיפלומטיה בינלאומית אמון לדעת כי הדוגמה שהביא למשא ומתן תחת אש  הייתה אומללה ומצביעה שוב כי הממשלה אינה יודעת להיכן היא צועדת כי אין היא לומדת מהעבר. והלא למדנו כי "מי שאינו זוכר את העבר, אמון לחזור עליו".

זלי יפה, 

ירושלים.