מי אתה יתרו? 7 בפברואר 2016

מי אתה יתרו?

תחילתה של פרשת יתרו המספרת על בקורו של החותן אצל חתנו, מתארת את יתרו במבחרם של תארים ואשר חלקם חוזרים על עצמם. כך למשל "וייקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה ..."[1]. ושוב בפסוק ה' "ויבוא יתרו חותן משה". לעתים מסתפק הכתוב בתואר "חותן", ומתעלם מ"יתרו". כך למשל "ויצא משה לקראת חותנו"[2], או "ויספר משה לחותנו"[3], ולעתים מציגה התורה את החותן סתם כ"יתרו". כך למשל "ויחד יתרו"[4], או "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם ...". וכך אף בהמשכה של פרשה.

ונשאלת השאלה, מה ראתה התורה לנכון לכנות את גיבור הסיפור, פעם כ"יתרו" פעם כ"חותן משה", פעם "יתרו חותן משה" ועוד?

הפרשה מתחילה במילים "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה". התואר "כהן מדיין", מופיע פעם אחת בלבד בפרשה. ובכן מי שמע? "יתרו" שמע ככל האדם. בזמננו היינו אומרים "הוא מאזין לחדשות", ומסתקרן ככל האדם בתהליכים המדיניים המתפתחים בסביבתו. כ"כהן מדיין" היה לו עניין רב לדעת ולהכיר על ההתפתחות המדינית הלאומנית החדשה בשכנות אל הישות המדינית ואשר הוא עמד בראשה - מדיין. שהלא הראי הוא "כהן מדיין" מנהיג לעמו. וכמנהיג, ניהל הוא אף את מדיניות החוץ של מדיין. וברור שהייתה לו גם נגיעה אישית. באשר, בראש ההתפתחות המדינית החדשה הלזו עמד חתנו. ולכן גם כ"חותן משה" היה יתרו סקרן ללמוד על אשר קורה.

פסוק ב' כך לשונו. "וייקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה". כהן מדיין אינו מוזכר בפסוק זה או בבאים אחריו. אבל "יתרו" סבם של בני משה מוזכר, כמו גם כ"חותן משה" הוא בא לבקר את העם החדש ואת חתנו המנהיג המפורסם. גם בפסוק ה' המעיד "ויבוא יתרו חותן משה .... אל משה", נעדר תוארו של יתרו כ"כהן מדיין". שהלא הוא יצא ממדיין את המדבר רק כ"יתרו חותן משה" ובא אל "הר האלוקים" רק כיתרו וכחותן משה. לא כ"כהן מדיין". ואכן, יתרו מדגיש "אני חותנך יתרו בא אליך". אני בא אליך כיתרו, האיש וכחותנך - שאתה חייב בכבודו – אך לא ככהן מדיין. אין מדובר בביקור מדיני. אלא בביקור אישי ומשפחתי.

"ויצא משה לקראת חותנו"[5]. לא נאמר "לקראת יתרו". בכל הכבוד הראוי, לא היה מנהיג האומה יוצא לקראת אדם פרטי 'סתם'. הוא יצא לקראתו יתרו רק בשל העובדה שיתרו היה חותנו. אשר על כן "ויצא משהה לקראת חותנו" שמענו. "ויצא משה לקראת יתרו" או "ויצא משה לקראת יתרו חותן משה" - לא שמענו[6].

"ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצריים"[7]. הוא לא סיפר ל"יתרו". הוא סיפר לחותנו בשל מעמדו כחותן.  אבל "ויחד יתרו על כל הטובה..."[8] כמו גם "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם..."[9]. באשר התפעלותו של חותן משה, לא הייתה בשל היותו חותנו של משה, אלא כאדם. ההתלהבות והתפילה היו של יתרו, לא של חותן משה. הווי אומר, הוא היה 'מתפרש' גם לולי היה חותן משה.

פסוק י"ב, כך לשונו. "וייקח יתרו חותן משה עולה וזבחים.... ויבוא אהרון וכל זקני ישראל". אומנם כן, ההתלהבות - ולכן המשתה, היו של "יתרו". אך אהרון וזקני ישראל לא היו באים לאכול מזבחו של 'אחד העם', - יתרו. הם באו כי מדובר ב"חותן משה".

הצעתו של יתרו למשה מתוארת כך על ידי הכתוב.

וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם.... [10] ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם... [11] ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה... [12] עתה שמע בקולי.... [13] וישמע משה לקול חותנו וייעש ככל אשר אמר[14]. 

והיכן יתרו? מדוע אין הוא מוזכר? באשר יתרו - כאדם - לא היה מעז להדריך את משה. הוא לא היה מעז לבקרו במילים "לא טוב הדבר אשר אתה עושה". חותן משה, מאידך, יכול, כי משה חייב בכבוד חותנו. ולכן גם "וישמע משה לקול חותנו".

וכמו שראינו בתחילת הפרשה כי "ויצא משה לקראת חותנו"[15] כך גם בסופה של פרשה "וישלח משה את חותנו" [16]. הוא ליווה את חותנו בדרכו הביתה, לא את יתרו.

למד מכאן, כל תואר שניתן לו ליתרו במהלך "סיפר מעשה שהיה" היה מדויק לאותו נורמטיבי, לאותו 'צומת' בסיפור. השינויים, לא היו אלא מעשה מחשבת, להבהיר בכל צומת, מי הוא ההולך ומי הוא הבא. מי הוא השומע, ומי הוא המדריך. מי המתלהב ומי המבקר. מתי הוא יתרו, מתי הוא חותן, מתי הוא יתרו חותן משה, ומתי הוא כהן מדיין.

זלי יפה.

---

[1] פרק יח, פסוק ב.

[2] שם, פסוק ז,

[3] שם, פסוק ח,

[4] שם, פסוק ט,

[5] שם, פסוק ז.

[6] חשוקי חמד יומא דף ב עמוד א "נאמר בתורה (שמות יח ז) 'ויצא משה לקראת חתנו', וכתב העמק דבר, 'לקראת חתנו' לא מחמת אשתו ובניו, אלא מחמת חותנו, שכך הדין לכבד חמיו". ראה גם חשוקי חמד יומא נ. ביתו זו אשתו, מעשי ה' מעשי תורה, פרק ד [פרשת יתרו] ד"ה ובזה יתיישב.

"[7] שם, פסוק ח.

[8] שם, פסוק ט.

[9] שם פסוק י.

[10] שם, פסוק יד.

[11] שם, פסוק טו.

[12] שם, פסוק יז.

[13] שם, פסוק יט.

[14] שם, פסוק כד.

[15] שם, פסוק ז.

[16] שם, פסוק כז.