הטרגדיה באפגניסטן
היה זה אחד העם
שכתב במאמרו "חצי נחמה" כי הגם שכל העולם "יודע" שיהודים
טובלים מצתם בדם ילדים גויים, לא היה בכך על מנת לאמת את הזוועה. קבע אשר גינצברג כי ידיעת כל העולם אינה מכשירה
את "עלילת הדם". והעובדה שאנו
יודעים שלא היה מדובר כי אם בעלילה – בניגוד לידיעתו של העולם כולו, תהא היא לנו "חצי נחמה".
גם התנהגות
התקשורת ואנשי מדע המפגינה איפה ואיפה כלפי ישראל יכולה לשמש לנו חצי נחמה. ומעשה שהיה כך היה. אשה יודעת ספר הפנתה את תשומת לבי לספרה של פרופסור מאוניברסיטת לונדון ז'קלין
רוז The Question of Zion. חשיבותו של הספר הנה העובדה שזכה להיות מופץ על ידי הוצאת
הספרים של אונברסיטת פרינסטון, שהיא כזכור הוצאת ספרים אקדמית מרשימה ואשר האמת הצרופה אמורה להיות אור לרגליה. בספרה, קובעת הפרופסור רוז כי מחנה משותף לספר
"מלחמתי" של אדולף היטלר וספרו של בנימין זאב הרצל "מדינת
היהודים". באיזו שהיא דרך קבלו הרצל
והיטלר את חזונם עת שמעו באותה תקופה בפריז את האופרה טאנהאוזן של
המלחין האוסטרי ריכארד וואגנר. הפרופסור
רוז קובעת כי היטלר והרצל שמעו את האופרה
באותה תקופה מבלי לדעת האחד על השני. לאופרה היו כידוע שתי וארייציות. הקודמת, זו הראשונה שמקורה בדרייזן, וזו
האחרונה, יוזמתו של הקיסר נפוליאון השלישי. הופעת הבכורה של זו הייתה בפריז. אך זו האמת היחידה בדברי ההבל של הגברת רוז.
 |
| אשר צבי גינצברג - אחד העם |
אדולף היטלר נולד
ביום 20 אפריל, 1889. בשנת 1883 הפגין
הרצל את סלידתו מואגנר. הוא פרש מאגודת הסטודנטים "אלביה" בשל העובדה
שחברים בה - בערב זיכרון שערכו לזכרו של
ואגנר - קראו ליישום "אנטישמיות ואגנרית". גם אם נאמר שלמרות זאת החליט הרצל להאזין
לאופרה המיוחסת בפריז, וגם אם נצא מתוך
הנחה שעשה זאת לאחר שסיים את תפקידו בפריז כנציג העיתון הווינאי Neue Freie Presse ב1891, הוא נפטר ביום 3 יולי, 1904 לאחר
מחלה קשה. אני מקווה שגם ד"ר רוז מסכימה שהרצל לא יכול היה לראות את האופרה
לאחר מועד זה. אלא מאי? במועד פטירתו של הרצל היה אדולף היטלר ילד מתוסכל בן 15
עני הגר בין עלובי החיים בווינה המבקש להיות צייר או אדריכל. לא הייתה לו כל יכולת כלכלית לנסוע לפריז, ודאי
שלא לחזות בפריז באופרה של ואגנר. בקורו
הראשון של היטלר בפריז היה בשנת 1940 לאחר שגייסות הרייך כבשו את העיר.
תופעה זו של
השמצות חוזרות ונשנות חסרות שחר על מדינת ישראל והעם היהודי הנה תופעה שחוזרת על
עצמה בימים אלה בהיקפים אדירים. פרופסורים
מהארווד ושיקאגו הרואים בלובי היהודי איום
על ארצות הברית. מדען במדעי המתמטיקה המבקש בספר להוכיח את פשעיה של ישראל באמצעות ספר
בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, וההאשמות רדודות ללא סימוכין כל שהן. והאיפה ואיפה? השבוע נהרגו למעלה ממאה איש אשה וילד באפגניסטן, תולדתה של הפצצה של חיל
האוויר האמריקאי. נשיא אפגניסטן חמיד קרזאי לא גינה את הפעולה עת
ביקר השבוע בארצות הברית. בשום עיתון
בריטי לא זכתה הטרגדיה למקום בעמוד הראשון. כותרתו הראשית של הטיימס, החשוב בעיתוני בריטניה התייחס ליריתה של תכנית
טלוויזיה. הטרגדיה זכתה לסיקור בעמוד
31. אף העיתון אינדפנדנט לא הזכיר את
הטרגדיה כי אם בעמוד פנימי. מאמר פרשנות שכתב פרשנו רוברט פיסק שהסלידה שלו מישראל הנה חולנית, כמובן מנתח את הטרגדיה
בהשוואה, איך לא, לפשעיה של ישראל בעזה. הוא מסיים את מאמרו בשאלה כיצד זה הנפגעים הנם תמיד מוסלמים? הפרשן שבספרו על
המלחמות במזרח התיכון התייחס לבין לאדן בכפפות של משי ושרבב את שמה של ישראל לכל
מלחמה, לרבות באפגניסטן, שכח שמקור כל הטרור בארבעים השנה האחרונות הנן טרור מוסלמי. כל ארגוני הטרור של שנות השישים עד השמונים [הביידר מיינהוף הגרמני,
הבריגדות האדומות באיטליה, צבא השחרור היפאני, הבאסקים בצפון ספרד והIRA האירי] אומנו במחנות הפליטים בלבנון. שום
פעולת טרור משמעותית בעולם בשנים האחרונות לא הייתה מעשי ידי גוף אחר למעט טרור
אסלאמי קיצוני. אבל רוברט פיסק הנו ה"מומחה" שאינו מבין למה הנפגעים
הנם מוסלמים. מעניין כמה מוסלמים נפגעו
ביום 9.11? כמה מוסלמים נהרגו באוטובוסים בירושלים?
אין פלא שאם
אישים כמו רוברט פיסק ופרופסור רוז מרביצים תורתם באנגליה, עומדת שם האקדמיה בראש
המבקשים להחרים את ישראל. אבל האקדמיה וגם
עיתונות מזייפות, וטוב שנזכור את זה כשאנו מבקשים להלקות את עצמנו או להצטדק בפני
העולם.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה