מכתב לעיתון "הצפה" 31 לדצמבר 2001

מכתב לעיתון "הצפה"

"אמר רבי אלעזר הקפר. גדול השלום. שאפילו כל ישראל עובדין עבודה זרה ועושין חבורה אחת אין מידת הדין פוגעת בהן".

עם ישראל "התברך" בראש ממשלה שכשל. בראש ממשלה שאין תוכו כברו, אבל הוא ראש הממשלה.

ארץ ישראל חשובה לנו, תורת ישראל חשובה לנו, אך אחדות ישראל חשובה לנו יותר מכל. היא יותר חשובה מארץ ישראל, וכנראה, כפי מאמרו של רבי אלעזר הקפר, היא חשובה אף יותר מתורת ישראל.

לא יעלה על הדעת שמנהיגיה הרוחניים של היהדות הדתית ציונית ישתמשו היום בססמאות שהביאו בעבר לרצח. לא יעלה על הדעת שמנהיגי היהדות הדתית ציונית ישלהבו את העם לזמן לעצמם אנרכיה.

מה חושב בדיוק אותו רב "ציוני" המבקש לפעול בכל דרך? ברור לו שרובו של העם מתנגד לאמרותיו. הווי אומר לאכוף על המתנגדים לו את דעותיו. באיזו שיטה? על פי איזה אומדן? ואז, מדוע לו מותר ולאחר אסור? היש לו לאותו רב, הספק כי הוא מזמין למלחמת אחים ולהרס המדינה?

יש דרך אחת לנהל מחלוקת, והיא דרכה של דמוקרטיה. מה נעשה ולא כל היושבים בציון מוכנים לקבל עמדת התורה כפי שהובעה על ידי רבני הציונות הדתית? יש מבין רבני ישראל, אף ציונים שבהם, המתנגדים לדעה זו, שלא לדבר על אותם המטים אוזן לסמכות אחרת. מותר להתווכח, להחליף דעה. אך לטעון ש"הכל מותרין לך"? "כל מעשה"? הרי לך מתכון להרס הקיים, איום לא רק על אושיות הדמוקרטיה, אלא על אושיות המדינה.

שלום בית אין חשוב ממנו ואין מקודש ממנו. עלינו להיאבק בכוונותיו של ראש הממשלה, אך ורק במסגרת החוק. לא יעלה על הדעת שרבני דהיום יהרסו בהבל פה את שבנו בעמל רב מנהיגי ורבני האתמול.

ראש הממשלה טועה, הוא אינו בוגד. ראש הממשלה שוגה, אין לו כוונות זדון. יש לעשות הכל על מנת להחליף את ראש הממשלה, בדרך דמוקרטית. ואם ברובו של העם "ביום פקודה" יחליט כי אהוד ברק יהיה ראש הממשלה, הוא יהיה ראש הממשלה שלי ושל כל אחד מאותם רבנים הרומזים היום בהבל פה לחורבנה של מדינה.

אין דרך אחרת לשמור על מדינת ישראל, אין דרך אחרת לשמור על תורת ישראל, אין דרך אחרת לשמור על ארץ ישראל.

רבני הציונות הדתית עומדים היום בפני נסיון גדול. הכאב והזעם מחד ושלומו של עם ישראל, "דרכיה דרכי נעם" מאידך. בל ייכשלו רבננו בזה הנסיון. אמרותיהם דהשבוע שעבר אינם מעידים כי אם על כישלון הדרש מעשה תשובה.

אין אני רב ואיני מתיימר להיות רב. אני כן תובע ממנהיגיו הרוחניים של העם שלא יהינו לקרוע אותו לגזרים. האמרות הללו שנשמעו מפני רבני היהדות הדתית ציונית בשבוע החולף הייתה מעילה במעמדם, כשלון הדורש חשיבה מחדש, תופעה הגורמת לאחרים לזלזל בקדוש ברוך הוא ובתורת משה. כיהודי דתי, כאדם החושב שהינו ציוני, כאדם המתנגד למשנתו של ברק, כאדם החרד למעשיה של ממשלה, אני מוחה ומתנגד למשנתו של ברק, כאדם החרד למעשיה של ממשלה, אני מוחה ומתנגד לאמרות הללו של רבני הציונות הדתית. קריאות שתבאנה מחלוקת, שתוצאתם עלולה להיות שפיכות דמים האומרות לנו "חלק [מלשון מחלוקת] ליבם". והלא המשכו של פסוק הוא "עתה יאשמו".

הבה נזכור. "אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל, אלו אוסרין ואלו מתירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו".

זלי יפה.