אישים בתוכינו
ראש
המדינה
מעולם
לא הייתי חסידו הגדול של שמעון פרס, ולמען האמת, אף לא חסידו הקטן. קשה לי לשכוח את "התרגיל המסריח",
הלא הוא נסיונו של
שמעון פרס להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה בראשותו בשנת 1990 במקום ממשלת האחדות
הלאומית השנייה בראשות יצחק שמיר ז"ל. את פגישותיו עם המלך חוסיין המנוח
בלונדון בשנת 1987, עם מנכ"ל
משרדו, ד"ר יוסי ביילין, בהיותו שר החוץ בממשלת האחדות הלאומית תחת יצחק שמיר,
תוך שהוא מחביא מראש הממשלה את קיומן של
אלו הפגישות. ואפילו על פי עדותו שלו סירב להראות לראש הממשלה את טיוטת ההסכם
"מחשש להדלפות". וכמובן, פנקס שירות, הלא הוא ספרו האוטוביוגרפי של יצחק רבין ז"ל ובו קיטונות של ביקורת ומרירות על אותו שכינה
את המחבר "אחי הבכור" [כך מכנה כבוד הנשיא את ראש הממשלה המנוח], ונתא
ספר ונחזה עוד. ספרו האוטוביוגרפי של ראש
המוסד לשעבר, דני יתום, או ה"יומן
מדיני" של משה שרת. כל אלה אינן עמוד
פאר בביוגרפיה של האיש. "תככן בלתי נלאה"
כתב עליו יצחק רבין. והוא הוכיח זאת שוב,
היום.
עם ישראל עומד בפני בחירות. נושאים נוקבים ומהותיים עומדים על סדר היום
הכלכלי, הציבורי והמדיני. נשיא המדינה
אמור לקיים "והמשכיל בעת ההיא יידום". אבל כבוד הנשיא מחליט לייצג את
העם, לקבוע קביעות השנויות במחלוקת. והחמור מכל – בקורתו על הממשלה והעומד בראשה, היא שערוריה קונסטיטוציונית של ממש.
אבל זה האיש. הוא מעולם לא שינה את
עורו רק ביקש לשכתב את ההיסטוריה ולהראות מדינאי אמיתי. הוא לא. להראות שהוא מנהיג של ממש, והוא לא. לא להראות "תככן בלתי נלאה" והוא כן.
*
ראש המפלגה
לא הייתי מבין אלה שתמכו בנפתלי
בנט במהלך הבחירות האחרונות למנהיגות
"הבית היהודי". לא הכרתיו. כן
הכרתי את זבולון אור לב, את פעילותו הפרלמנטרית ויושרו האינטלקטואלי, והצבעתי
עבורו.
מר בנט ניצח בבחירות. ויתר על כן, הוא
אכן הכניס רוח חדשה של איחוד לציבור
הדתי. איני זוכר מתי הייתה המפד"ל
מיוצגת על ידי 13 מנדטים בכנסת [והיא משיקה לאלו בימים אלה]. לא בזמנם של השרים משה חיים שפירא ז"ל או
זבולון המר ז"ל.
יש לו למר בנט לעמוד מול שתי אתגרים.
ראשית. עליו להבטיח שלא יהיה ספין. מבזק אור חד פעמי
של חושבי טובות הדועכים לאחר חוויה פוליטית אחת. את אשר ארע לד"ש תחת ייגאל ידין, לשינוי תחת טומי לפיד, לקדימה ההזויה
מכל, ומה שבטוחני יקרא את "יש עתיד" של יאיר לפיד או "התנועה"
של הגברת ציפי לבני. כל אלה העידו על
הצלחה רגעית שלא היה אחריה ולא כלום.
 |
| נפטלי בנט |
לרשותו של בנט ושאר האוחזים במנהיגות "הבית היהודי"
עומדים כלים שלא עמדו בפני אותן "מפלגות בזק". ועל האוחזים בהגה המנהיגות להנהיג את הציבור
הדתי בנושאים המיוחדים לו לזה הציבור.
כך למשל להפעיל מחדש את איחוד בתי
הכנסת בישראל והארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות. שהלא יושבי בתי הכנסת הנו הציבור
הטבעי של המפלגה. לחדש את הקשר בין המפלגה ובין תנועת המזרחי העולמית על בסיסיה
בחו"ל. לפעול בתחום החינוך הדתי, החקיקה
הדתית, על אתגריה ואומץ הלב הנדרש לה
להתמודדות הפוליטית עם חקיקה כגון זו. והחשוב מכל. לא לעמוד בקשר עם חובש
הכיפה, או עם המסורתי המבקש את כבודה האבוד של המסורת פעם בארבע שנים. לעמוד בקשר רצוף. לבנות תשתית של קשר עם יושבי בתי הכנסת בארץ ובחו"ל.
העומדים בראש הבית היהודי חדשים הם,
זה מקרוב באו. האם יישגו? בודאי. ומותר להם אף להודות בשגיאותיהם. אין להם ניסיון פוליטי, וזה מחיר שכדאי לו
לבוחר לשלם. אבל כבר עכשיו, עוד לפני הבחירות משהו צריך לחשוב
על המחר. על היום שאחרי. שהמפלגה לא תרדם על שמריה. שהלא היינו תרייסר וירדנו לשלוש. ושגיאה כזו אסור לעשות פעמיים.
בהצלחה.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה