מצחיק?

מצחיק?

אותם העוסקים בחכמת המשפט ודאי יסכימו עם הקביעה הבסיסית אצל כל שיטת משפט נאורה "צדק צריך להיעשות אבל גם להראות", זאת על מנת שהכל יעידו כי אכן החברה חיה בצדק, על מנת להעניק ליחידי החברה את ההרגשה כי הצדק קיים. אשר על כן נמצאנו למדים על "פומביות הדיון", על פסקי דין המבקשים להוכיח כי יראה הציבור יישומו של צדק. 

   

גם רצינות התייחסות השלטון לתופעה זו או אחרת מן הדין שתהיה נראית ולא רק מיושמת. באשר רצינות יחסה של הממשלה מעידה על הצדק. שאם אשר על השלטון אינם נוהגים מעשי רצינות בבואם למלא חובתם, הרי שהצדק –  על פיו חייב השלטון לפעול - לא יראה, וכנראה גם לא ייעשה. "הוד מעלתו האזרח" ואשר נתן אימונו בנבחר ואשר בזכותו  קיימת הממשלה במתכונתה, זכאי כי השלטון יתייחס אליו ברצינות. זלזול באזרח הנו זלזול בצדק.   אשר על כן, לכל משרד ימצא דובר, וכל שר מבקש להאדיר את פעילותו שלו ופעילות משרדו. הכל מבקשים להראות כי מטיבים הם עם העם. ובכל עת אשר יובא חוק התקציב השנתי, תבקש הממשלה את פארה בעוד האופוזיציה תבקש להפיל את החוק, שהלא הפלתו של החוק יביא  על אתר להפלתה של הממשלה כולה.   

לא פעם ולא פעמיים כשלה ממשלה זו או אחרת ב"חובת הרצינות". ואין מדובר חלילה באותו נציג שלטון הצועד אחר כבוד לחדר חקירות  זה או אחר.  טול לדוגמה את אחריתם של מפני חבל עזה, וההשפלה לה הם זוכים בשל תנאי מחיה מחפירים. לאחר שהובטחו להם הרים וגבעות. ואולי, ניטול קורה מבין עיננו ונביט אל פני היושבים ב"פריפריה" ואשר זוכים למספר רופאים נמוך יותר ולרפואה בדרגה נמוכה יותר ["עולם שלישי – כך אחד המומחים"] ואין פוצה פה ומצפצף. לא, אין פה עברה על החוק. אבל יש כאן זלזול ב"חובת הרצינות" של הממשלה כלפי האזרח. הפגנתם של ניצולי שואה המבקשים פת לחם אינה מעידה על הממשלה כממשלה מפרה חוק. אבל ממשלה מזלזלת. למדינה עודף תקציבי שמעולם לא היה לה. אבל זה העודף יימצא במשרד האוצר – לעת צרה – והוא לא יחולק לבריאות, לחנוך, לרווחה. אין זו עבירה על החוק. אבל זלזול בנצרכים? יש. הפער בין אלה שיש להם ובין אלה שאין להם - ה"עשירון העליון" ו"העשירון התחתון" בעגה הכלכלית, הוא העמוק ביותר בחברה המערבית. חריגה מהוראות החוק – לא שמענו. זלזול בחלש? – שמענו גם שמענו.

הנה מערכת החינוך של מדינת ישראל עוד לא ראתה אנרכיה חינוכית כמו זו הקיימת במעוננו היום, מאז היווסדה של המדינה. שביתת המורים הנה הארוכה בתולדות המדינה, שביתת המרצים אף היא אינה רואה את האור בקצה המנהרה. האם שמענו על פגישה שקיים כבוד נשיא המדינה עם נציגי המורים? האם ראש הממשלה נפגש עימם? הנשיא עסוק מאוד. כידוע לכולנו תקציב נסיעותיו של מר פרס לחו"ל הנה הגדול בתולדות בית הנשיא [אף באופן יחסי] ולוח פגישותיו עמוס לעייפה. ראש הממשלה באמת עסוק בוועידה זו ובחקירה אחרת. אזי אין להם לכבוד הנשיא ולראש הממשלה, הזמן להראות לנו לאזרחי במדינה כמה מודאגים הם מנהיגינו בגינה של האנרכיה החינוכית. הגם שדאגתם הנה מובנת מאליה.

אבל אל דאגה. אם את המורים לא יזמינו ללשכותיהם, אם המרצים יוזמנו להסתפק בדיונים עם פקידי האוצר, ג'רי סיינפלד הנו כבר סיפור אחר. התקשורת לא שכחה לצלם את הקומיקאי הפופולרי ביותר בבית הלבן של הנשיא קלינטון כשהוא יושב עם ראש הממשלה, ויודעת התקשורת להעיד כי מר סיינפלד סעד ארוחת צהריים על שולחנו של כבוד הנשיא. בין נסיעה לתורכיה וברכת הדרך לראש הממשלה היוצא לארצות הברית מצא כבוד הנשיא זמן לסעוד עם אדם מצחיק אבל ממש לא להפגש עם מורים המבקשים מעט כבוד. נמצאה ביומנו של כבוד ראש הממשלה ההפסקה הראויה בדיונים שקדמו לנסיעתו לחו"ל על מנת לישב עם חולצת טריקו עם ג'רי אבל לא עם המרצים.

ג'רי סיינפלד

 לפני שנים כששבתו הסטודנטים כארבעים וארבעה ימים הזמין אותם מר נתניהו – אז ראש הממשלה -  למעונו ואלה אף זכו ל"ארוחת הפיצה" המפורסמת יוזמת רעייתו של ראש הממשלה. והתקשורת שכה אהבה לנגח את מר נתניהו השתוללה מצחוק והסטודנטים חייכו במבוכה. אבל מר נתניהו הראה שאכפת לו, הוא הפגין דרך ארץ כלפי השובתים. לא הוא לא צלח בנסיונו ההוא להביא את השביתה לכדי סיום אבל הוא הראה שהוא מתייחס לנושא ברצינות. ומר פרס? מתייחס ברצינות לג'רי סיינפלד. מצחיק, לא?

זלי יפה

ירושלים