הנאמנות - 13 במרץ 2007

הנאמנות

הכללה הנה תופעה מסוכנת, והעם היהודי שסבל סבל רב בכל שנות ההיסטוריה בשל הכללה ראוי שיזהר שבעתיים בכישלון הלזה. שיילוק הגיבור המפוקפק במחזהו של ויליאם שייקספיר "הסוחר מוונציה" הפך אצל רבים כחלון ראווה ליהודי [הגם שיש יסוד סביר להניח כי המחזאי הנודע לא ראה יהודי מימיו בשל העובדה שהוא חי בתקופה בה נאסר על יהודים לחיות באנגליה]. ובתקופה בה ה"מאצ'ו" הגברי היה ליסוד בכל חברה, היה כישלונו של היהודי אל מול פורשיה [אשה כמובן] על מנת להשפיל את היהודי עוד יותר.

ולכן יחסנו אל האוכלוסייה הערבית בישראל אינו יכול להיות יחס של הכללה. אלא מאי, מאחר ואין אנו חיים בדמוקרטיה אתונאית, חייבים אנו להניח כי נציגי ציבור מדברים בשמו. כמעט ואמרנו ש"רשמית" אין לנו דרך אחרת על מנת ללמוד מה חושב ציבור אזרחים המיוצג על ידי גורם שנבחר על ידי אותו ציבור בבחירות דמוקרטיות. שהלא הנבחר הנו "פיו ולשונו" של הבוחר.

נבחרי הציבור הערבי בישראל עושים לילות כימים על מנת להבטיח כי חלילה לא יהא מצב בו יתפרש איזה מסר של ערביי ישראל כמסר של נאמנות למדינה.

בעבר, העובדה שממלא מקום יושב ראש הכנסת לא היה מוכן לקרוא ממכתבה של יושבת הראש שעשתה בחו"ל מפני שנכתב שם על הזדהות העם עם צ.ה.ל. היא מובנת, אם זוכרים שממלא מקום היושב ראש הנו חבר הכנסת אחמד טיבי, שעד להיותו חבר כנסת היה - כזכור - יועצו בשכר של הראיס ערפאת. נאמנותו של מר טיבי למדינת ישראל מעולם לא הוטלה בספק. לו היה יושב בסוריה או בעיראק תחת סדאם חוסייןן ומגלה שם את אותה נאמנות שהוא מגלה למדינת ישראל, היה כבר מזמן זוכה לתואר ז"ל. אבל בדמוקרטיה כמו מדינת ישראל, יכול  אדם כזה לשמש כממלא מקום יושב ראש הכנסת ולסרב להזדהות עם צבא העם. או להצהיר בבירור שהוא נאמן למדינה מפני שהוא יודע ואנחנו יודעים שאין הוא מייצג את הכנסת אלא את אויבי העם. מילא.

אחמד טיבי

ראלב מג'אדלה אינו נציג מפלגה קיצונית. הוא איש מפלגת העבודה ואשר לנאמנותו נמסרו לעת הזאת סודות כמוסים של המדינה בהיותו שר המדע. קשה לי להבין מדוע אדם כזה המבקש להוכיח שהטענה שהערבים הנם נטע זר במדינה אינה כי אם הבל,  "טובל ושרץ בידו". שאם לא כן לא אבין את סירובו של כבוד שר המדע לכבד את "התקווה".

במשך שנים לא נראה דגל ישראל באום אל פחם, אבל על עשרות עמודי תיאורה נראו דגלי אש"פ. מעולם לא שמענו על הפגנת תמיכה של מנהיגות ערביי ישראל במדינה, אפילו לא במהלך מלחמת המפרץ הראשונה או עת נחתו רקטות מבית היוצר של החיזבאללה אפילו על ישובים ערביים בגליל.

מנהיג הפלג הצפוני של ...................... עושה הכל על מנת להאדיר את המתח בין ישראל לפלסטינים, הוא ממש אויב מבית לא פחות מבסאם שארה שאומנם בגד במדינה אך זו מסתפקת האם להעביר לו את ההטבות הכספיות המגיעות לו כחבר כנסת. [רק שנבין, הוא קיבל משכורת כי בגד במדינה – שזה מה שעשה כחבר כנסת].

והשבוע הודיעו מנהיגי אזרחיה הערבים של ישראל כי שולחיהם לא יעשו שנת שרות כי זה נוגד את אמונתם הפוליטית. במילים אחרות, אזרחי ישראל הערבים לא יתרמו למדינה בשום מחיר.

צריך להודות, אזרחיה הערביים של ישראל חיים ככלל ברמת חיים נמוכה מזו של אזרחיה היהודים של המדינה, וזה כישלון מדיני אדיר. אבל הבעיה אינה חד צדדית. כמה אזרחים ערביים משלמים מסי עירייה לרשויות המקומיות הערביות? האמינו לי, המספרים מגוחכים. לפני כשנה נערך בכנסת דיון על מצב ערביי ישראל. למעט דובר אחד, כל חברי הכנסת הערביים לא דברו על מצב שולחיהם אלא על פשעי המלחמה של ישראל כנגד הפלסטינים בגדה ובעזה. וערביי ישראל? שולחי הדוברים? מה יהא עליהם?

במילים אחרות, ערביי ישראל - אליבה דמנהיגיהם - אינם חפצים במדינה. אבל אני יודע מניסיון שהיה לאחד ממאמרי בעבר שמנהיגות זו אינה מוכנה לבחור בין נאמנות למדינה ובין הזזת הגבול בצפון מזרחה על מנת שאום אל פאחם תסופך לרשות הפלסטינית.

על המנהיגות הערבית להחליט היכן פניה, ועל אזרחיה הערביים של המדינה להחליט מי הם מנהיגיו ומי מדבר בשמו. הגיע הזמן שידעו ש"שומר פיו ולשונו" שומר מפספורט פלסטיני את עצמו. אנחנו יודעים שערביי ישראל אינם חפצים להשתייך לאחיהם כאזרחי הרשות. הם מעוניינים באזרחות הישראלית. הגיע הזמן שיעשו את הבחירה מבלי לעשות שקר בנפשם ומבלי לשקר את המדינה. וכצעד ראשון שיבחרו מנהיגות אחרת. ישרה יותר, הדואגת להם ולא ל"אחיהם", המבקשת את טובתם הפיזית ולא להוכיח כי הערבים הם נטע זר.

יש מבין ערביי ישראל אישים הכועסים על המדינה ובצדק, אבל הם נאמנים ליושבים פה ולא לחמס, הם יאבקו להרמת רמת החיים של ערביי ישראל ולא יתקעו סכין בגבם ובגבינו. הבחירה בידם.

זלי יפה.