הדדיות

הדדיות

אין מצוות רבות בתורה המאבחנות בין יהודי ושאינו יהודי. ובעצם שתיים אלה המצוות העושות זאת. לעניין שמיטה נמצאנו למדים "את הנכרי תיגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" [דברים, פרק טו, פסוק ג] ולעניין ריבית - "לנוכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" [דברים, פרק כג, פסוק כא']. על מה ולמה אבחנה התורה בין יהודי ושאינו יהודי לעניין אלו המצוות? מדובר בשתי מצוות כלכליות. כלכלה דורשת הדדיות. והיה כי ימצא הנוכרי יכול לדרוש תשלום ריבית מהיהודי בעוד זה האחרון מנוע מלקחת ריבית, הרי שכלכלתו של היהודי תתמוטט. אותו הגיון יימצא באבחנה שבין יהודי ושאינו יהודי בנושא השמיטה. לו היה היהודי חב לשמט חובו של הגוי אבל הגוי פטור היה מלשמט חובו של היהודי, הייתה כלכלתו של היהודי בסכנה קיומית של ממש. ואם תאמר שמנוע היה הגוי מלדרוש ריבית מיהודי אך היה יכול לדרוש זאת מגוי, לא היה עוסק עם יהודי כלל. התדמה בנפשך את מדינת היהודים שאינה יכולה לעסוק עם העולם כולו?

שמירה על החוק מחייבת, אם כן, הדדיות. הפילוסוף האנגלי המפורסם תומס הובס מתאר בספרו הלויתן את המערכת החקיקתית כאמנה חברתית. כל אחד מיחידי החברה מוותר על זכיות מסוימות, ובתמורה לכך מבטיחה החברה את ביטחונו, בין השאר על ידי כך שהיא כופה על אחרים לוותר ויתורים דומים. ואכן הימצאותו של שוטר הנה סמל לכישלונה של החברה. העובדה שהחברה נדרשת לשוטר מלמדת כי יחידי החברה אינם נאמנים לאמנה. וללא אכיפה, "אדם לאדם זאב".

אריסטו הבין כי משמעת לחוק ולשלטון הנה אבן יסוד ליציבותה של החברה, גם אם השלטון טועה [ולכן סירב להצעת חבריו להימלט מאתונה ומבית הסוהר טרם הוצאתו להורג. השלטון קבע כי עליו להיות מוצא להורג ואין הוא יכול לעשות שקר בנפשו ולהימלט מאימת החוק, גם אם פסק הדין שהוצא כנגדו מוטעה לחלוטין].

צא ולמד. ראובן כי יתקוף את שמעון. לשמעון דרך להימלט מהתקפתו של ראובן על ידי כך שיפנה למשטרה.  זו אמורה להעניש את ראובן ולהבטיח את שלומו של שמעון. מה היה שמעון עושה לולי היה שוטר? לולי היה חוק שאוסר על ראובן לתקוף? סביר להניח ששמעון היה תוקף את ראובן כתגמול על תקיפתו שלו. שהלא נאמן הוא אדם לשמר עצמו מפני העויין לו.

הדבר נכון בכל חברה, ובכל מערכת חוקים. אבל בשל נסיבות שאינן נהירות לנו, אין הגיון זה חל במערכת היחסים הבינלאומית. לכאורה כאשר מדינה פועלת בניגוד לחוק, אמור היה "השוטר הבינלאומי" לפעול כפי שפועל השוטר במדינה. אבל הדבר בלתי אפשרי בשל מעמדה המיוחד של מדינה. לעתים רחוקות מצליחה מועצת הביטחון להחליט על סנקציות כנגד מדינה, ויישומה של חקיקה תלוי בחסדי הוטו של כל אחת מהחברות הקבועות במועצת הביטחון. וגופים הפועלים מתוך מדינה אך הממאנים להישמע לחוקיה אי אפשר לאכוף עליהם משמעת חקיקתית כל שהיא.

אבל אין הבדל מעשי בין היחסים בין ראובן ושמעון מחד ובין היחסים בין מדינות מאידך. כאשר מדינות  מתעמתות, מדינה אחת שומרת על החוק בעוד האחרת אינה עושה זאת, יכולתה של המדינה האחרת לשרוד את המערכה ולצאת ממנה כשידה על העליונה נמוכים ביותר. בזמן מלחמת העולם השנייה הבינו בנות הברית את הנוסחה הלזו. מדינות הציר לא הכירו בחוק הבינלאומי. ולכן הופצצו עריה של גרמניה – תוך פגיעה באזרחים. או שיאה של פעילות העונשין הייתה הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי שביפן.  פעילות שחרגה מכל המותר במשפט הבינלאומי, אך הנו תולדה של פעילות מדינות הציר שהחוק – כל חוק – היה להן לזרה.

הירושימה אחרי הפצצה במלחמת העולם השנייה

 מדוע ארצות הברית כושלת בעיראק או באפגניסטן? מדוע ישראל אינה מצליחה בעזה או בלבנון? מפני שישראל שומרת על החוק, אבל לא כן הצד השני. כאשר הצד השני פוגע בילדים ואזרחים מתוך מגמה לפגוע בהם, ישראל נמנעת מכך בכל דרך.

החיזבאללה או החמאס אינם מאפשרים לנציגי הצלב האדום לבקר את החיילים שנחטפו. בניגוד לחוק הבינלאומי.  ישראל אינה נוהגת כך.

האסלאם הקיצוני יודע שמדינות המערב לא יפעלו בדרך בה פועלים אנשיו. המערב לא ישחט עיתונאי חטוף אל מול פני המצלמה [כפי שנהגו כלפי דניאל פרל מה world Street Journal], מדינות המערב לא יפעילו מכוניות תופת והרגו מאות אזרחים השייכים לאויב. ארגוני הטרור יעשו זאת ללא מצמוץ.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ערך העיתון הבריטי ה"מנצ'סטר גארדייאן" סימפוזיון על הנושא, האם אפשר להלחם כנגד דיקטטורה כח עוד שומרים על ערכים דמוקרטיים. התשובה הייתה שלילית. גם משטר דמוקרטי בתקופת מלחמה שולל זכויות אזרח. בצנזורה פותחת מכתבים, קיימת האזנה לשיחות טלפוניות, אנשים נקראים לדגל ואף לקיים מצוות "טוב למות בעד ארצנו". ההיסטוריה של העת החדשה לא רצופה המלחמות בין מדינות דמוקרטיות. לעולם, קיים צד שאינו דמוקרטי, ואזי המדינה הדמוקרטית מחויבת – על מנת לשמור על עצמה – לשנות מהוראותיה המבטיחות את זכויות האזרח.

ההיסטוריה מוכיחה שאין אפשרות לשמור על החוק כשלא ניתן לאכוף את החוק על הצד השני. ואזי הברירה היא כבררתו של שמעון בדוגמה דלעיל. לברוח או לנצח. ולנצח פירושו, לחרוג מהוראות החוק שהצד השני אינו נשמע להם ואשר אי אפשר לאכוף עליו את הוראותיו.

זה נשמע נורא. אבל זו השקעה קצרת מועד לעתיד בטוח יותר הן עבור אלה השומרים על החוק וגם עבור אלה שהיום אינם שומרים עליו והתומכים בארגון טרור זה או אחר.

החלופה האחרת, בה יש השומרים על החוק ויש שאינם, ואין מי שיכול לאכוף על האחר לשמור על החוק, מביאה לתוצאות עגומות כאלה שנראים חדשות לבקרים בעיראק, אפגניסטן, עזה ולבנון. המדינה השומרת על החוק, פשוט אינה יכולה לנצח במגבלות החוק כששמירתו אינה קיימת אצל הצד האחר.

זלי יפה