הזחילה

 הזחילה

ספרנו במעונכם לפני מחברם של חודשים על ספרו של ההיסטוריון הבריטי [אחיינו של ראש ממשלת בריטניה, אנטוני אידן] דוד פייבר שמו, מינכן 1938 – פיוס ומלחמת העולם השנייה. הספר מעיד, כי אף לא מנהיג מערבי אחד – אף לא הנשיא פרנקלין רוזוולט, לא למדו את הלקח ממלחמת העצמאות של ארצות הברית. בעוד אדולף היטלר דבוק היה בעמדתו [למעט ויתור יחיד לעניין מועד הפלישה לחבל הסודאטים, פלישה אותה הסכים לדחות ל24 שעות על מנת לאפשר לראש ממשלת בריטניה, לראש ממשלת צרפת  ולדוצ'ה לבוא לפגישת פסגה במינכן - פגישה שנערכה בגרמניה, לאחר שכבר בקר שם צ'מברליין פעמיים] הרי שהבריטים והצרפתים התקפלו ללא לאות על חשבונה של צ'כוסלובקיה, ועשו כל שיכלו על מנת לדלות תירוץ זה או אחר על מנת שלא לקיים את הערבויות שניתנו לצ'כוסלובקיה ולשלמותה. יתר על כן. בשלב מסוים – לאחר שהבין כי הערבויות שהעניקה צרפת נתנה לצ'כוסלובקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה לא שוות כקליפת השום - זימן נשיא צ'כוסלובקיה אדוורד בנס את נציגי המפלגה הנאצית בחבל הסודאטים ושטח בפניהם משאלה. תכתבו כל מה שאתם רוצים ותקבלו. זה לא עזר. לאחר שקיבל צ'מברליין את דרישותיו של היטלר ושב לברכטסגאדן לבשר לו לפיהרר על ה"הצלחה", השיב הפיהרר כי זה מאוחר מדי והדרישות שונו.  הפיהרר ניצח כי ההססנות והפחד משלו בכיפה. אבל צ'מברליין חזר ללונדון והתקבל על ידי רבים באהדה. החשוב בעיתוני בריטניה – הטיימס – שפח קיתונות של הלל ושבח. ועיתונים אחרים רק החרו החזיקו אחריו.  המלך חזר במיוחד מחופשתו על מנת לארח את ראש הממשלה הזוהר. ונשיא ארצות הברית פרנקלין רוזבלט שלח מכתב הלל לרחוב דאונינג. ההיסוס הפך לסמל הניצחון. ורק יחדי סגולה סירבו לקום כשחברי הפרלמנט הריעו לאחר נאומו של צ'מברליין בבית התחתון. ניצחונו לא היה בתכנית שרקם. ניצחונו היה בהיסוס.  בהתקפלות. בכך שלעולם לא נדרש הרייך השלישי ליתן תמורה כל שהיא לוויתורים של צ'כוסלובקיה.

ג'וסף צ'מברליין

שר הימייה בבריטניה בעת ההיא הלורד קופר התפטר מחברותו בממשלת צ'מברלין, בהגדירו – במכתב התפטרותו - את כישלון הממשלה כך. בכל משבר מדיני שמתפתח, חובתנו הראשונה היא להבהיר היכן אנו עומדים ומה אנו מתכוונים לעשות. המחדל הגדול במדיניות החוץ שלנו בחודשים האחרונים היה שכשלנו  מלעשות זאת".

במשך כל שנות ההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה מדיניות החוץ של ישראל  קבועה בנושא אחד. "אין תנאים מוקדמים". ואף על פי כן צלחו הסדרי השלום – הקר מאוד אומנם – עם מצריים, ואף הסכם השלום עם ירדן. ישראל אף פיתחה שיחות שלום עם הפלסטינים, ואף שיחות השלום עם סוריה לא חודשו בשל דרישתה של סוריה לתנאים מוקדמים המתייחסים לשיחות שנערכו עם ראש הממשלה יצחק רבין המנוח.  וזאת בשל העובדה שהכול הכירו ש"אין ארוחות חינם". שגגתו של צ'מברליין הייתה שכיבד את הדרישה לארוחות חינם של הפיהרר, ואיש לא ידע – [למעט אלו שקראו ברצינות את ספרו "מלחמתי"] היכן ידע רעבו של היטלר גבולין.

על מה ולמה הוקפאה הבנייה בהתנחלות לעשרה חודשים – לראשונה בתולדות הסכסוך בין ישראל והפלסטינים -  ומה מטרתה? מה המר שהיא מעבירה? ומה בדיוק מעניקים הפלסטינים בתמורה?

ובכן, הכרזתו של ראש הממשלה כי לאחר עשרה חודשים יחודשו העבודות אינה מובנת. שהלא לכאורה,  שיחות השלום עם הפלסטינים אמורות להתחדש במהלך עשרת החודשים. האם באמת תוכל הממשלה ל"הרע" את המצב "הקיים" ולחדש את תנופת הבניה במהלכו של המשא ומתן? ואם בכל אלה לא די, העניקה לנו שוודיה "תעודת הוקרה" במתכונת של תנאי מוקדם נוסף, הכרה במזרח ירושלים כבירת פלסטין. ונשיא ארצות הברית, אותו שדרש את התנאי המוקדם הראשוני מילא פיו מים. הבית הלבן נשאר שקט והדממה   הלזו רועשת מאוד. ולאחר שני אלה, מי לידנו יתקע שלא נידרש לתנאי מוקדם שלישי, כמו למשל, קביעת הגבולין לשנת 1967 [כדרישתו של הנשיא אסאד, בכל הקשור למשא ומתן הסורי] או אפילו זכות השיבה?

את הדרישות הזוחלות הללו, למדו הפלסטינים מההיסטוריה. מהמשא ומתן הזוחל שניהל אדולף היטלר בעניינה של צ'כוסלובקיה בפרט ומרכז אירופה בכלל.

מעולם לא התבררה כל צורכה מדיניות ישראל בכל הקשור לפלסטינים. זה מכבר עברנו את המשוכה המבדלת בין "ירושלים השלמה לעולם תישאר שלמה" לבין ההססנות המתלווה לחלוקת העיר והקולות החדשים הנשמעים מקברניטי המדינה. העולם הערבי מצליח לשכנע מדינות אחרות שישראל פוגעת במקומות הקדושים לאסלאם ואין מי המשלם אצל ערביי ישראל – הגדולים במתסיסים – את המחיר. אין תכנית ארוכת טווח בכל הקשור לשלום עם הפלסטינים. אנו יודעים היום שגם ממשלת נתניהו מוכנה לוויתורים גדולים. יותר מכך ,לא נדע. ומה אנו מבקשים בדיוק מהפלסטינים?   

אנו נכנעים לנשיא אמריקאי חסר ניסיון המשמש כצ'מברליין, אנו רואים את מדינות אירופה דנים בחלוקת ירושלים,ולישראל אין תרופה אחת כנגד התופעה. אין לישראל מטרות ברורות במשא ומתן עם הפלסטינים,  [הגם שנושאים רבים כבר עלו על שולחן הדיונים [כשימוש במים ועוד] וזו המתכונת להפסד. אם לנו אין תכנית, ולאחר יש, אזי סביר שתכניתו שלו תתקבל. מתכונת ההתגוננות של ישראל אינה עובדת. על ישראל לצאת במתקפה, להצביע על תכנית מפורטת, לתת לפלסטיני ברחוב להבין מה יתרונה של התכנית הישראלית, כיצד שיתוף פעולה עם ישראל ימנע את חרפת האבטלה של למעלה משישים אחוז, כיצד ניתן להפוך את עזה לחוף תיירותי מרשים, כיצד עובד השלום באמת .

זלי יפה