ההוזה והחוזה
לפני כשלושים שנה
ויותר כיכבו כהיסטוריונים חשובים במעלה,
שניים שכתבו יחדיו את ספריהם. לארי קולינס האמריקני ודומיניק לאפייר הצרפתי. הם זכו לפרסום רב בשל מחקריהם והם כתבו מבין
הספרים החשובים ביותר באותה תקופה, לרבות – [כמובן] על המזרח התיכון [O
Jerusalem],
על כלכלותה בהודו ועל פריסז במלחמת העולם השנייה. פעם אחת בלבד כתבו הם ספר שמקורו היה יצירה דמיונית – או כך חשבו – וכל
מטרתם הייתה להצביע בדרך זו על תהליך קבלת ההחלטות בבירות שונות. וושינגטון, מוסקבה, ירושלים, קהיר, טריפולי ועוד, הכול תחת המעטה של
המלחמה הקרה.
הספר – הפרש החמישי –
מתאר קבוצת טרור ערבית הממומנת על ידי מועמר קדאפי שהצליחה להחדיר פצצת אטום לניו
יורק. הנשיא הלובי הודיע לנשיא האמריקני שאם ישראל לא תיסוג על
אתר מכל שטחי יהודה ושומרון, ניו יורק
תמחק מעל המפה.
דמיון אמרנו, כי מי
חשב לעת ההיא על האפשרות להחדיר פצצת אטום לניו יורק? [ומי חשב שז'ול וורן בתארו את הנסיעה לחלל יהיה נביא ולא הוזה?].
השבוע למדה בריטניה
הגדולה כי גם שני היסטוריונים האלה לא היו הוזים כי אם חוזים.
אלכסנדר ליטויננקו
סוכן הFSB [הגוף שהחליף את הק.ג.ב במוסקבה] שברח וביקש
מקלט בבריטניה, נרצח השבוע באמצעות רעל
רדיואקטיבי הידוע כ'פולוניום 210'. הפגיעה
מזה הרעל הנה אם באמצעות טעימה או אפילו נשימת האוויר ואשר בחללו נמצא הרעל. ואכן – כך הסקוטלנד יארד - מר ליטויננקו הורעל בחדר 440 או בבר במלון מילניום בכיכר גרובנור בלונדון,
אל מול פני שגרירות ארצות הברית.
כלי התקשורת הבריטית
עסקו בסוף השבוע בשאלה "מי הוא זה ואי זה הוא" שביקש את מותו של
האיש? הקרמלין ואשר מר ליטויננקו היה אחד ממבקריו החריפים? מר
בוריס בורוזובסקי? מבקר חריף נוסף של הקרמלין והיושב אף הוא בלונדון על תקן של
מקלט מדיני ואשר היה מתומכיו של ליטויננקו [לאחר שהאחרון הציל את חייו מניסיון
התנקשות במוסקבה בשנת 1994]? המחתרת
הצ'ציינית? האם ניסה מר ליטויננקו להתאבד?
 |
| אלכסנדר ליטויננקו |
התשובה לשאלה זו אינה "חשובה" לענייננו [הגם שהטענה
שהיה זה בורוזובסקי שביקש את נפשו של בן חסותו הנה כמעט חלמאית, שהרי הוא מסתכן בהסגרה מיידית למוסקבה ולגורל דומה
לגורלו של מיכאל כורודובסקי - הנמק אי שם בסיביר – אם לא גרוע מזה.
לענייננו חשובה
העובדה שחומר רדיואקטיבי מסתובב ברחובות לונדון. אם הרצח בוצע על ידי סוכני הFSB מכוח הוראות חוק חדש שחוקק לאחרונה ברוסיה ועל פיו זרועות הביטחון
הרוסי רשאיות להלחם ב"קיצונים" בכל מקום בעולם, הרי לך, בפעם
הראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה שמדינה משתמשת במלחמה רדיואקטיבית כנגד
אויביה. והעובדה שמדובר בכמות מזערית אינה
מנחמת. בדרך מסוימת הצליחה מדינה אחת להחדיר למדינה אחרת נשק לא קונבנציונלי
והשתמשה בו, הגם שהיה בכך על מנת לסכן עשרות - אם לא מאות - שמצטופפים במלון או
בבר המפורסם שלו.
ואם מדובר בפעולת
טרור שאינה מדינית, הרי שנבואת הזעם של קולינס ולאפייר הוכיחה את עצמה. טרוריסטים, או אחרים המבקשים נקמה ולקחו את
החוק לידיים הצליחו להבריח ללונדון נשק לא קונבנציונלי ולעשות בו
שימוש.
ואם מדובר במעשה
התאבדות, כיצד הצליח סוכן לשעבר
היושב בלונדון כפליט להניח ידו על נשק לא קונבנציונלי?
תהא אשר תהא התשובה,
הגענו למה שאנו כולנו אוהבים לכנות ל"עליית מדרגה". לראשונה בהיסטוריה לאחר מלחמת העולם השנייה,
שימוש בנשק רדיואקטיבי למטרת חיסול
ובמדינה זרה.
והאם העולם ערוך?
לפני כחודש ומחצה נערך בסיאול תרגיל פנוי גדול
כהכנה לאיום האטומי של השכנה מצפון. במקרה
האנגלי, הפנוי יהיה מאוחר מדי, ויעדו שני הגרמים שהרעילו את ליטוויננקו, וגרמו לנעילת שערי הבר במלון מילניום הידוע לישראלים רבים כל כך בשמו הקודם
"בריטניה".
אז אולי המלחמה הלא
קונבנציונלית החלה, ואולי עולם הטרור היה זה שהחל במסע הלא קונבנציונלי, ואולי עולם הפשע יחזיק
בבכורה.
אותן מניעים שהמריצו
התנגשות בחיי יחיד על מנת לסתום פיות, כהתנקשות בנובמבר 2004 בחייו של
המפיק ההולנדי תיאו וואן גוך על שהעז לבקר בסרט את יחס האסלאם לנשים, אינם שונים
במיוחד מהמניעים שהביאו לפיצוץ בתחנת הרכבת במרכז מדריד במרץ 2004, מהסיבות
ל"טרור התחבורתי" במרכז לונדון ביולי 2005, או את "הנימוקים"
להפגנות בעולם הערבי תוצאת סדרת
הקריקטורות על הנביא מוחמד בדנמרק בסתיו 2005, שלא לדבר על מאורעות האחד עשרה
לספטמבר. והאם המהומות בפרפרי פריז של אוכלוסייתה המוסלמית של המדינה הלזו בסוף השנה שעברה והשנה יכולות היו להביא את
בירת צרפת לחוויית טרור מוסלמית?
העולם המערבי ותרבותו
הפכו זה מכבר בני ערובה, והפשע אינו יודע גבולות או תחומין. אם טרוריסט יכול
להבריח חומר רדיואקטיבי, גם פושע "רגיל" יכול. ואם שליחי מדינה מצליחים להשתמש בחומר רדיואקטיבי על מנת להרוג, אז גם
טרוריסט יכול, וגם הקרימינל הפשוט יכול,
והכול תמיד, על חשבון חייו של האזרח הפשוט ברחובות לונדון, פריז, ניו יורק או אמסטרדם.
הזרם המרכזי במדינות
אירופה עודו אדיש. אשר על כן הביא
הפונדמנטליזם המוסלמי להקמתן של מפלגות ימין קיצוניות התופסות תאוצה כמו המפלגה החופשית באוסטריה,
מפלגת הליגה הצפונית באיטליה, מפלגת העם
בשוויצריה, מפלגת הקידמה בנורווגיה, המוצאות מחנה משותף עם אישים כמו ז'אן מרי לא
פן הצרפתי [שכבר גבר בבחירות לנשיאות שנערכו בצרפת ב2002
על ראש הממשלה שכיהן ליונל ג'וספין והגיע למקום השני בבחירות לארמון האליזה] , או
המפלגה הנאצית החדשה – ויהא שמה אשר יהא – בגרמניה.
פעילות טרור
רדיואקטיבי רחבה קמעה יותר במדינה אירופאית כל שהיא, לא רק שתגרור אובדן חיי אדם, היא עלולה גם להזרים דם חדש למפלגות הפשיסטיות הללו המאיימות – כל אחת במקומה – על אושיות
הדמוקרטיה.
והאנגלים? לא. הם
בקשו באופן פורמלי את עזרת הקרמלין – החשודים העיקריים בפרשה - למצוא את האשמים. וולדימיר פוטין בודאי
יצביע על סוכניו כמבצעי הרצח. או אולי,
אנגליה אינה מבינה את משמעותו של התקדים ברחובות בירתה?
אני למשל בוחר בחלופה
השנייה.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה