מקור ראשון - יוני 2009

מקור ראשון יוני 2009

בספרו הלווייתן מסביר הפילוסוף האנגלי תומס הובס כי האדם הנו חיה חברתית. הוא מוותר על מבחר מזכויותיו לטובת החברה בתמורה לכך שהחברה תגן עליו מפני בעל העצמה המאיים יותר. האדם מקריב חלק מזכויותיו על מנת להבטיח את חיותו שלו. והוא מקריב אותם לחברה, תהא החברה אשר תהא. ואכן, שום שליט, ולו העריץ ביותר לא יוכל לשלוט ללא תמיכה ולו של אלה המחזיקים בעוצמת החברה כמו הצבא והמשטרה. יתר על כן כל עריצות חייב בתמיכה של רבד באוכלוסין. כך היה כאשר במשרדי התעמולה של יוסף גלבס הייתה מחלקה מיוחדת שתפקידה היה ללמוד מה באמת חושב הגרמני על המפלגה הנשיונאל סוציאליסטית. או, הגם שצפון קוראה זה שנים מהווה דוגמה למדינה בעלת שלטון עריץ חסר גבולין ואשר האוכלוסין בו לא זוכים למתת חסד כל שהיא. כשמת ה"מנהיג הדגול" [ואשר יום הולדתו לעולם היה יום חג בצפון קוראה] מהתקף לב ביום 9 יולי, 1994 אנשים בכו ברחובות. מסע הלווייתו ברחובות פ'יונגיאנג לווה במחזות קורעי לב של בכי תמרורים של אזרחי המדינה שהשתתפו בלויה. זאת למרות מחנות הריכוז, הרעב והדעכת כל חופש הפשט במדינה.

החמס מושל היום בעזה. הוא אחראי על שלטון החוק, הוא אחראי על יישום הסדר הציבורי והוא אחראי על כיבוד החוק הבינלאומי. אחת הטענות היותר מכעיסות שנשמעות מעזה בכל הקשור לגלעד שליט הנה הטענה שאין השלטון יודע היכן הוא מוחזק. טענה מטורפת לחלוטין כמובן, שאם תאמר כן, משום אנו מנהלים אתם כלל משא ומתן על שחרור מחבלים? מילידנו יתקע שעם שחרור אלו המחבלים יצוץ גלעד משום מקום ויובא לידי הצלב האדום. בשל נסיבות המשואות עם מדינת ישראל, זו אינה נוהגת בהדדיות – הנדרשת – ושוללת בקורים אצל האסירים הפלסטינים מעזה. נכון הדבר מנוגד לאמנות בינלאומיות, אבל אוי לי לחשוב שמדינת ישראל מחויבת לאלו האמנות בעוד הצד האחר מפר אותם אין מי שיאכוף את אלו האמנות עליו.

במדינה מתוקנת, אדם המפר חוק אינו גורר הפרת החוק על ידי אחר באשר לאחר יש גישה למוסדות אכיפת החוק.  משטרה, בתי משפט. לא הרי מוסדות אכיפת החוק במישור הבינלאומי כהרי אכיפת החוק במישור הפנים מדינתי.  בעוד אשר ניזוק אצל מדינה יש לו אצל מי לבקר סעדו, אצל המישור הבינלאומי, גוף כזה בעצם אינו בנמצא. נמצא הניזוק עומד אל מול פני ברירה. או להגיב או להיכנע. אשר על כן באם אין השלטון בעזה מכבד את הוראות החוק הבינלאומי בכל הקשו לגלעד שליט, ישראל אמורה להגיב בסנקציות כלפי המחבלים מעזה היושבים בבתי כלא בישראל.

אבל זו הנה בעיה משנית.  יש מ"שועלי עולם" המטיפים לה לישראל ומבקרים אותה על הפרת החוק הבינלאומי.  אחד מאלו, שבשני ספריו האחרונים הוכיח  כי לא רק יושרו מוטל בספק אלא אף ידיעותיו{כך, למשל כתב בספרו כי יאסר ערפאת מעולם לא ביקש להשמיד את ישראל [כך!]) היה נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר.

כבוד הנשיא מבקש להצטייר כאדם הומני, שוחר צדק. הוא ביקר בעזה והסתובב אצל חורבות בית הספר האמריקאי בלקיה כשהוא מנופף לשלום לכל דורש. הוא העיד על טוהר הבחירות בלבנון, כי הוא דורש שהכל יכבדו את החוק. בישראל – כך ג'ימי קרטר – קיימת מדיניות של אפארטיהייד, וישראל  מפרה את החוק הבילאומי, תופעה שאינה מקובלת על החוק הבינלאומי.

ג'ימי קרטר מבקר בעזה

 אבל כבוד הנשיא ההיפוקריטי הלזה בא לעזה, ולא השמיע ולא ציוץ על הפרת אמנת ג'נבה על ידי אנשי החמס. כן, הוא העביר לאנשי החמס מכתב מהורי החייל החטוף למארחיו בעזה. והוא "חושב" שגלעד בסדר. העובדה שהוא חושב, כי הוא אינו יודע, העובדה שאין הוא יודע כי מארחיו מפירים את החוק. עובדה שהוא מסתפק במסירת המכתב ואין לו דרישה אולטימטיבית מאשר על החמס להפגיש את החייל עם הצלב האדום, פשוט כי אלה הם הוראות החוק הבינלאומי כפי שהוא משתקף במבחרם של אמנות בינלאומיות, מעידה שהנשיא לשעבר הנו היפוקריט חסר בושה הרוקד על דמם של אחרים לטובת תועלתו האישית. דמו בנפשכם שאותו אדם [שאחיו בילי היה בעל קשרים ענפים עם מועמר קדאפי בתקופתו האפלה של האחרון] היה פעם נשיא ארצות הברית. היא לך כישלונה המפחיד של דמוקרטיה.

זלי יפה