פינוי בית המריבה בחברון
מאז תחילתה של המאה הקודמת ועוד לפני כן, מהווה העיר חברון סמל למריבה
בין יהודים וערבים. דפי ההיסטוריה של העם היהודי רוויי דם שמקורו בחברון. הפרעות בעיר
חברון בשבת 24 באוגוסט, 1929 בם נרצחו 67 יהודים היה הפוגרום שמחק את הקהילה
היהודית בחברון הנו רק סמל. ו – כן, יש סמל הפוך, ומביש. אף הוא בחברון. אותו יום פורים מר ונמהר, בתשמ"ד [25 פברואר,1994] בו החליט רופא יהודי להרוג 29 ערבים המתפללים במערת המכפלה, גברים וילדים
ולפצוע 125 מתפללים נוספים. ובושתו של
סמל הנה העובדה שיש הסוגדים לו לאותו רופא עד היום.
אשר ארע השבוע בחברון בעטיו של בית המריבה הנו עוד כישלון חשיבה מצומצמת חסרת אחריות של
שר בטחון החושב שרק הוא יכול. וכל שהוא
יכול לו הנו פעם לברוח, פעם להתקפל בחפזה ולחשוף את כל הגליל לאיומי אויב, פעם להפגין רפיון וחוסר ידע כיצד לטפל בעזה [והצהרותיו על "האיפוק" משדרים
מסר של "תסבלו עוד, זה בסדר, יבוא יום ונדע את התשובה"], ופעם להראות
בריונות פוליטית ותרמית כאשר נאמר לו כי החלטת בית המשפט המחוזי לעניין הבעלות תהא
מקובלת על המתנחלים. נכון, אותו יום צריך
היה לפנות את המתנחלים. אסור היה לחכות. למה? כי ברק אמר.
גם לא הבנתי מה פירושו של הראיון הטלוויזיוני עם אותו שהסביר את עמדת
המתנחלים. פרצופו טושטש. למה? מי היה הדובר? למה להזמין את
הציבור לחשוד כי שוב קיים "פרובוקטור" בין אנשי הימין. או אולי שכחנו את אותו שהחזיק בתמונה של יצחק
רבין במדי אס אס, אבישי רביב, שלא הועמד למשפט – כזכור – כי
"אין בכך עניין לצבור" [כך!]? כיצד זה יש למתנחלים "דובר" שאיש אינו יכול לזהותו?
 |
| אהוד ברק |
אבל אין בכל אלה על מנת "להתיר את הדם". כאשר קיימת ביקורת
כלפי ההנהגה המדינית לא יכול להיות שהפלסטיני הפשוט ברחוב ישלם את המחיר. עקירת עצי הזית – מרכז חייו של הפלסטיני הכפרי
הנה השפלה שאין הדעת סובלתה. כן, גם דעתו
של יהודי דתי. זו ירידה לדרגה הנמוכה ביותר
של חשיבה פרימיטיבית, זו הזמנה למלחמת
אחים. חילול המסגדים באזורים שונים
באיו"ש מזעזע לא פחות מכתיבת כתובות נאצה על קירות בית כנסת בירושלים. הנזק הנגרם הן בניסיון להדעיך את המתח, הן
למתנחלים, והן לישראל בזירה הבינלאומית הוא בלתי נסלח.
בגינן של מבחרם של תקריות ישנם גרסאות שונות. בגינן של אחרות – אין. איני יודע מי הם אותם המבזים אותנו חובשי
הכיפות. מי הם אותם המחללים את שמה של
הציונות הדתית המפוארת, מי הם אותם ההורסים
את הודה של ההתיישבות הנפלאה באיו"ש, מי הם אותם המאיימים על שלומה של המדינה
מבפנים. אבל עלינו לעקרם מן השורש. עלינו להבטיח את נידויים. עלינו להבטיח כי המאבק על ההתיישבות ביהודה
ושומרון בכלל, ובחברון בפרט, יהיה מאבק מדויק. לא מכים בערבי מפני שהוא ערבי כי יש מחלוקת עם
השלטון. אלימות זו מזכירה דפים אפלים בהיסטוריה
שלנו כיהודים.
הממשלה שכשלה בכול, כשלה גם כאן. בחינוך לסובלנות, דרכי יישום הלכות שלטון, ב"יושר
השלטוני", בחינוך לדרכי ניהול העימות. ושר הביטחון, בפעם המי יודע כמה, איבד
שוב את אמינותו ותרם משלו להתלהמות. אבל הוא מבקש לחזור להיות ראש ממשלה.
אני בטוח שבבוא יום פקודה, שם בחודש פברואר, גם מצביעי מפלגת העבודה
יבינו שהם ראויים למנהיג אחר. אמין יותר,
ישר יותר, לא "תחמן". כי,
"תחמנות" מר ברק, זה בדיוק מה שעשית בחברון.
זלי יפה,
ירושלים.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה