חקירה - 22 ביולי 2011 - עיתון מקור ראשון

חקירה

ג'ון קרוסמן, הידוע יותר כמרדכי ואנונו, עבר בישראל עבירה ואשר במדינות אחרות – ייתכן ואף בארצות הברית – היה וחויב בדין, גזר הדין בגינו הוא מוות. אותו יהודי שהתנצר, סיפורו ידוע. את מסודותיה הכמוסים ביותר של המדינה הדליף לכתבו של העיתון הבריטי "סנדיי טיימס" בסידני. אחריתו של מעשה, מאסר ממושך ומגבלה על חופש תנועתו.

הגם שהבעתי מעל דפי עיתונכם התנגדות למה שמכונה בעגה העממית "חוק החרם", קיימת הצדקה לבדיקת חלק מפעולות ארגוני השמאל בישראל, אבל לא באמצעות ועדה פרלמנטרית. אסביר את דברי.

גם חלק מאותם גופים המבקשים לשייך עצמם ל"מחנה השלום" ואשר פעילותם מותרת, דמוקרטית ולגיטימית, עושים שקר בנפשם. מעידים הם על עצמם כי יושר פוליטי הוא מהם והלאה. מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית צועדת על פי דעת הרוב. המיעוט אמור לכוף ראשו בפני הרוב ולעשות ככל שביכולתו בדרכים לגיטימיות לצמצם את הרוב ולהחליפו. אותו גוף פוליטי המבקש לשכנע את אזרחי ישראל כי ממשלה זו רעה, כי את השטחים צריך להחזיר, כי יש להשיב את ירושלים [גם צפון תל אביב הייתה פעם שכונה ערבית, כן, כן, שייח א מוניס - אבל אי אפשר להחזיר את צפון תל אביב כי רבים מאנשי השמאל גרים שם]. 

שירביצו תורתם ככל יכולתם, כי זה מחירה של דמוקרטיה. לבקש מגורמי חוץ שילחצו על הרוב בישראל, זו אינה דמוקרטיה, זה עושק הרוב על ידי המיעוט. אותו מיעוט שההליך הדמוקרטי העביר לו מסר כי העם אינו מקבל את עמדתו, מבקש ללחוץ על הרוב ולעשקו באמצעות השוק האירופאי המשותף, ממשלת צרפת, גורמים בחו"ל המבקשים לראות את פלסטין במקום ישראל ולא פלסטין על יד ישראל. כן, כן, מדובר באותם "אנשים חושבים" הדורשים מהכל – זאת אומרת מהמתנחלים והחרדים - להישמע להוראות החוק, אבל יום אחד לאחר חקיקת חוק החרם פרסמו מודעות בעיתונות הישראלית תוך הפרה גסה של החוק. זו אינה דמוקרטיה, זו בריונות דמוקרטית. וברור שיהא אותו שיצעד צעד אחד נוסף ואשר לעת הזאת נשמע כ"לא לגיטימי". כך הפרופסור יהודה ג'אד נאמן [שהלך, אגב, בעניין זה – לשיטתו של הפרופסור ישעיהו ליבוביץ] שתמך במלחמת אזרחים בין הימין לשמאל. מלחמת אזרחים על שום מה? כי השמאל במיעוט.  אבל, מה לעשות? הפעילות נגד המדינה, היא מותרת – עד גבול מסוים. שהלא מדינות וגופים רבים פועלים במרץ אף אצל מדינות זרות. למדינת ישראל ידיד בעל עצמה פוליטית אדירה בארצות הברית – איפ"ק, המבקש ללחוץ על הממשל ולהשפיע על דעת הקהל בארצות הברית לטובת מדינת ישראל. כל רעיון ה"לובי" בארצות הברית מעוגן בחקיקה המגדירה את האסור והמותר בבקש גוף המייצג אינטרס צר של קבוצה מסוימת לעשות נפשות לאותו גוף.

מרדכי ואנונו

אבל גוף האוסף מספרים אישיים של חיילי צהל על מנת להעבירם לגורמי חוץ, על מנת שבבוא אותו חייל למדינה מסוימת ייעצר ויעמוד למשפט בחו"ל, אותה קבוצה שעומדת מאחרי אותם גופים בחו"ל ומעבירה להם מידע בו ישתמשו על מנת ששר בטחון או שרת חוץ לשעבר יועמדו לדין, אינם עוסקים בעשייה  הדמוקרטית. זו בגידה במובן הפשוט של המילה. היא ניסיון לצמצם את יכולתו של צה"ל להגן על המדינה. היא חבלה בביטחון של המדינה. אין לובי בארצות הברית המעביר רשימות של חיילים אמריקאים שהשפילו אסירים בעיראק למדינות זרות. המידע מטופל בארצות הברית. איש אינו יודע את זהותו של הטייס שהרג מאה איש בחתונה באפגניסטן, הטיפול בעשייה נערך בתוככי הפנטגון.

העברת פרטים אישיים של קציני וחיילי צ.ה.ל. לגורמי חוץ אינה שונה בכלום מגלוי סודות האטום של ישראל על ידי ואנונו. זה מידע מסווג וזה מידע מסווג. גוף המעביר ידע מסווג לאדם שאינו מוסמך אמור לעמוד למשפט ולתת את הדין למעשיו.

צר היה לי לראות את שרי הממשלה פשוט מתנגדים להצעה להקמת ועדת חקירה, ללא שההתנגדות לוותה במסר ברור. אין כל צורך בחקירה פרלמנטרית. יש צורך בחקירת משטרה, בפתיחת תיק פלילי ובהעמדה לדין. דמוקרטיה אינה אנרכיה, לא הכל מותר, והעובר על החוק ייתן את הדין. כך ואנונו, כך המוסרים שמות חיילי צ.ה.ל.

זלי יפה.