שדרות

שדרות

זעקתם של תושבי העיר שדרות, אין מוצדקת הימנה. אותם המביטים שנים אל - על על מנת לבחון "בקורו" של טיל זה או קטיושה אחרת, שנה אחר שנה, יום וליל. כשתושבי עיר שלמה חיים באי ודאות וממתינים לססמה המזמינה אותם לישב אצל החדר המוגן, או המקלט המדומה, עיר ואשר מרכזה המסחרי היחיד שלה שומם, ועיר החושפת את ילדיה לסיכוני חיים של ממש, מן הדין הוא שתפגין, ולא לבד. כל עם ישראל אמור להפגין איתה. באשר המבחן הקובע הנו מבחן התוצאה. "הכרתו" של שר הביטחון בסבלם של יושבי שדרות נקלטת על ידי האדם ברחוב כהכרה מתנשאת. איש אינו מתרשם הימנה והמסר הניבט מהתנשאות זו הנה כי למר אהוד ברק אין פתרון לבעיה הנמשכת זה שנים.

אשר על כן, עת אשר חסמו תושבי שדרות את כביש ירושלים תל – אביב, נהגה בם משטרת ישראל בכבוד, לא עצרה איש ולא גררה ילדים ונערים למכוניות מעצר. המשטרה קבלה את זו ההפגנה באהדה, כך גם הציבור. כיצד הגיבו היושבים אצל שולחן הממשלה ואשר קביעתם היא הנותנת? להם פתרונים.

ילדים בשדרות מבקשים מחסה מירי רקטות

 אבל, בואו נבחן את זו ההפגנה – חשובה וכואבת לכולנו – עם הפגנה אחרת. הפגנה שחשפה כאבים לא פחות נוקבים, הפגנה בפני הרס הבית, הרס העתיד, הפגנה שהוכחה כנכונה כאשר מאות משפחות שנעקרו מגוש קטיף עדיין תלויים על בלימה ואין פוצה פה ומצפצף. כאשר הפגינו אלה וחסמו את כביש ירושלים תל אביב, התלהמו הרוחות, הסובלנות כנגד המפגינים לא הייתה נחלת הציבור, הן מערכת אכיפת החוק והן המערכת המשפטית גילו חוסר סבלנות משווע. נערים ונערות מצאו עצמם מאחרי סורג ובריח, על מנת להבטיח שעקירת התושבים מקדמת עזה תתנהל "על מי מנוחות".

לא נתייחס לעת הזאת לעובדה הבלתי ניתנת לערעור שפנוי עזה הנה הגורם הישיר לסבלה של שדרות, ולאיום על אשקלון. ניתן לכותבי ספרי ההסיטוריה בעתיד ללמוד על מצעד האיולת הלזה. על המסר אותו הבין האוייב, על האמת שבבריחה ולא על הבריחה מהאמת.

אבל, האם לא מן הדין היה להתייחס לאותם מפגינים שאבדו את ביתם, שראו במו עינינהם את חורבנם, כאותה התייחסות שאנו מפגינים היום – ובצדק – כלפי תושבי שדרות?

ואולי, אולי מן הדין לבדוק מה היה המניע לאפליה המשונה הלזו ביחס אל תושבי עזה המפונים מחד ולאל תושבי העיר שדרות מאידך? או שמא היחס המיוחד כלפי תושבי שדרות הינו על מנת לאפשר להם "להוציא קיטור" על מנת שישובו לסבול אצל עירם עד יעבור זעם בדרך זו או אחרת?

צדק – כך למדנו – אמור להעשות אבל גם להראות. האומנם?

זלי יפה