המסגד ואתה
ואני ואת
במקרה [ממש במקרה]
בקרתי השבוע בקייב, בירתה של אוקראינה, וזאת יום אחד לאחר הטקס בבאבי יאר. בין
פגישה לרעותה ביקשתי ממארחי כי יותן לי לבקר בגיא ההריגה הלזה. הגיא זה מכבר הפך
ליער עבות במרכזה של קייב המתרחבת. בכניסה למעבה היער תמצא רחבה ובטבורה מנורת
המשמשת אתר הנצחה לאחד ממעשי הטבח היותר מפורסמים במאה העשרים. האזור מטופח להפליא. בשל טיפוחו ניתן להבחין בזאטוטים הבאים עם
הוריהם "לשחק בכיכר", ויותר
מכך, בעלי כלבים המטיילים עם חיות המחמד ממש בסמיכות למנורה, ממשיכים קמעה למעבה
היער [כן, על יד בית הקברות המזערי שנמצא שם] על מנת לאפשר לחיית המחמד לטפל
בצרכיה הטבעיים, וממשיכים הלאה.
רק מי שיודע את אשר
ארע בבאבי יאר, את גודל ההשפלה, את מרכז ההריגה, יכול להבין את הכאב והעלבון בבוא
אותם בעלי חיים ובעליהם שאינם רואים במקום
כי אם "עוד פארק" שמדי שנה נערך שם טקס. האוקראינים "התנדבו" בלב חפץ לעזור למכונת ההשמדה הנאצית. אוקראינה הנה
מדינה עם עבר היסטורי אפל מאוד בכל הקשור לעם היהודי. והיהודי העומד שם וחוזה
במחזה ה"פסטורלי" של שלוות החיים אצל האדמה ספוגת הדם הלזו, חוזר אחורה
ומשחזר בדמיונו [כי הוא לא היה שם] את
חילול בתי הקברות בעבר, את השמדתם של בתי הכנסת, את "יום הפתיחה החגיגי"
של הרס כל דבר יהודי, הלילה שבין ל 9 -10 בנובמבר 1938 הידוע
כ"ליל הבדולח". עומד שם יהודי ושואל עצמו "מה נשתנה"? מעבר לשואה הפיזית, מעבר להשפלת האדם כאדם, הייתה גם ההשפלה
הרוחנית של שרפת ספרים, הבערתם של בתי הכנסת. ומאז, בכל מקום בעולם בו יימצא כי נשרף בית כנסת, או צוירו על דלתו צלבי
קרס [כן, אפילו בישראל. מאי 2010 נקרא על ידי מכבי האש בירושלים "שבוע
הבדולח" על שרפתם של שלושה בתי כנסת – על ידי נערה בת 15!, וזה לאחר
שבעבר נובמבר, 2009, נשרף בית הכנסת בעיר לוד,
באפריל השנה הוצת בית הכנסת באי קורפו ומאות מקרים של השחתת קירות בתי כנסת
וציור צלבי קרס נמצאו בצרפת, אנגליה, גרמניה ועוד] נראו "הנאורים" בעולם מגנים, פוליטיקאים
מביעים שאט נפש, וחוקרי מקרים אנטישמיים מקפידים לתעד ולחקור כל מקרה כזה
כ"מעשה אנטישמי".
 |
| גיא ההריגה בבאבי יאר |
ובכפר הקטן שבו חיה האנושות, "האנושיות" אינה מבחינה בין בתי כנסיות, בתי
כנסייתם או מסגדיהם. ואני כיהודי החורק
שיניים בראותי מעשה אנטישמי של שרפת בתי כנסת או חילול בתי קברות יהודיים, מרגיש
מושפל ומבויש כאשר מסגד נשרף במדינת ישראל, מדינה הגאה בחופש הדת שבה, מדינה שבה
חי העם שסבל יותר מכל – בין השאר - ממלחמה
דתית.
ייתכן ומדובר בפרובוקציה. יש רגליים לדבר. הלא כאשר מבקש החמס להשקיט את
החזית הדרומית, תמיד יימצא מאן דהו שיבקש לערער את השקט. גוף קיקיוני שישלח את
הגראד הבא על מנת להבטיח שכל הסכם שהוא בין החמס ובין מדינת ישראל לא יעמוד. יש בינות לאוכלוסיה הערבית המוכנים לעשות הכל
על מנת לערער את מערכת היחסים המתוחה בלאו הכי, בין האוכלוסייה הערבית והרוב
היהודי במדינה. והיה אם אלו הם פני
הדברים, והיה ויימצא אותו ששרף, והנו בן המיעוט הערבי שמטרתו הייתה להתסיס את
הרחוב, יש להתייחס אליו כמחבל לכל דבר ועניין. לפעילותו, כפעולת טרור.
ואם
חלילה יתברר כי אכן מבינותינו יצאה
הרעה, שמי ששרף את המסגד היה יהודי בשל סיבה זו או אחרת, עליו ליתן את הדין יתר
מאשר באם מדובר היה בערבי. המעשה הנו
בלתי נסלח, הוא מהווה תעודת הכשר לשרפת בית הכנסת הבא, הוא מעשה המסכן את המדינה יותר מאשר כל מעשה חבלה אחר. אם מדובר ב"תג מחיר", מדובר במעשה
חבלה של ממש בביטחונה של המדינה. אם חלילה
יהודי עשה את המעשה, אני בוש בו ובוש בשולחיו, ואני מקווה שטחנות הצדק יטחנו מהר
וביעילות. יהודים אמורים לזכור "מה
ששנוי עליך על תעשה לחברך" [גם את אתה חושב שאין הוא חבר].
הנאצים שרפו בתי כנסת, הקוזאקים באוקראינה
חיללו את הקדוש ליהודים. אוי לו לאותו יהודי ש"מחקה" את
השפלים באויביו, אוי לו לאותו יהודי הנופל לשפל מדרגה כה נמוך. אנחנו כיהודים אמורים לזעוק ולתקן את המעוות. חלילה לנו להידמות לנוראים שבאויבנו. ואילה מבינותינו שאינם מבינים זאת,
גורמים לנו נזק גדול יותר מכל אויב, כי אחינו ובשרנו הוא. הוא זה אני ואתה ואת.
אם היה זה יהודי,
אזי כיהודי באווירת "הימים
הנוראים" אני מבקש סליחה מאותה קהילה מוסלמית שאת הקדוש לה חולל ואת היקר לה
בוזה. זו לא דרכי, והטרגדיה היא, שזה דרכו
של אותו נבער מדעת.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה