אין חדש תחת השמש

אין חדש תחת השמש

הלורד אלן בולוק הנו אחד מהחשובים בהיסטוריונים החיים באנגליה, וספריו מהווים מסד חשוב בידיעת את אשר ארע במלחמת העולם השנייה. בין השאר היה הוא הראשון שהחל בתהליך מפורט של ביוגרפיה השוואתית. היה זה אלן בולוק שחיבר את הביוגרפיה ההשוואתית המאוד מפורטת "סטלין והיטלר חיים מקבילים".

נמצאנו למדים מספרו של הפיהרר - מלחמתי - אותו חיבר עת ישב בכלא במינכן לאחר הפוטש המפורסם בבית הבירה, מה חשב הוא על הרודן ממזרח. הרוסי – כך אדולף היטלר -  הנו "תת אדם". יתר על כן, הפיהרר ראה בחשיבה הקומוניסטית חשיבה מסוכנת, וכל קומוניסט היה חשוף לשליחה למחנות ריכוז. הקומוניזם היה אויבו הגדול של הנאציזם [כמעט כמו נושא הטלאי הצהוב].

ואף על פי כן, יישום השליטה המוחלטת אצל הנאצים מחד ואצל השלטון הקומוניסטי בברית המועצות מאידך היה דומה. לסטלין והיטלר היו שיטות דומות מאוד הן בבקשם להדעיך כל קן התנגדות במדינה פנימה והן ביחסם אל מדינות אחרות מאידך. הסכם ריבנטרופ מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939 נחתם בין שתי מדינות ואשר להן חשיבה אחת בקשר לאחר. להדעיך ולרמוס. קל היה לשני הרודנים להחליט על כיבושה ממזרח וממערב של פולין. החשיבה של שני המנהיגים הייתה מקיאבליסטית ואף יותר. רמיסת החוק הבינלאומי, שפיכת דם האחר, לא היה שקול.

עת התפורר הרייך השלישי נשאר אחיו התאום של הפיהרר בדד, אבל לא שינה מנוהגו. כיבוש מזרח אירופה – לרבות המדינות הבלטיות - נעשה בציניות, מרמה ושפיכת דמם של הנכבשים. ירידת מסך הברזל כפי שכונה הכיבוש על ידי וינסטון צ'רצ'יל נעשה בדרך שרק הקומוניסטים והפשיסטים הכירו.

דרך כיבושה של פולין – באמתלה זו או אחרת – חזרה על עצמה עת נכנסו כוחות ברית ורשה לבודפשט ב1956.  והאמתלה שהביאה לפלישה לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 של כוחות ברית ורשה, הייתה שונה רק ב"וריאציה"  מהאמתלה שהביאה לכיבוש אוסטריה על ידי הנאצים במרץ 1938.

ההסטוריון אלן בולוק

פוטין הנו בוגר מובהק של הקומוניזם. הוא היה אף נציגה הבכיר של הזרוע האפלה ביותר של השלטון הסובייטי – הק.ג.ב. - במזרח גרמניה. הוא לא השתנה, והוא ממשיך בדרכו – לא נעים לומר – של ליאוניד ברז'נייב. [שיזם את הפלישה לצ'כוסלובקיה – ואף השיב את מעט החופש שזכה בו העם הרוסי נחלת ניקיטה חורצ'וב "לבקבוק"].  כבתקופתו של ברז'נייב מתנגדי השלטון נשלחים למרתפי בתי הכלא או נרצחים, שליחיו של הרודן מפעילים נשק לא קונבנציונלי על מנת להרוג מתנגד אחר בבירה אירופאית אחרת. תשעים וששה אחוזים מהמשפטים הפליליים ברוסיה מסתיימים ב"הצלחת התביעה" [רמה גבוהה יותר מאשר בזמנו של ברז'נייב]. האיומים הצבאיים על פולין ואוקראינה נשמעו בעבר על ידי הפיהרר או סטלין. אלא שהודות לקדמה יכול היה מפקד הצבא הרוסי "לתרום" מהקדמה הרוסית ולאיים אף בנשק לא קונבנציונלי.

המשבר בגיאורגיה הנו שלב מתקדם מאוד במלחמה הקרה. המדהים הנו שמדינות המערב בנוהגם מזכירים לפעמים את הסכם מינכן.

ההשוואה הנה מאלפת. המשבר עם צ'כוסלובקיה התייחס לחבל הסודטים, שם "נמוק" מיעוט אתני גרמני.  הרוסים "חששו" לשלומו של חבל אוסטיה חבל הסודטים לא היה החבל ש"שוחרר". כל צ'כיה נכבשה. כוחות הצבא של רוסיה מתקרבים לערים נוספות בגיאורגיה, הרבה מעבר לאוסטיה, והם כמטווחי קשת מטביליסי.

ניסיונה של מזכירת המדינה של ארצות הברית קונדליסה רייס ונשיא צרפת ניקולא סרקוזי להגיע ל"הסדר" לעניין המשבר מזכירה מאוד את הניסיון להגיע להסדר על חשבונה של צ'כוסלובקיה שעשו נוויל צ'מברלין ואדארד דאלדייאר. שם לא היה מקום להתפשר מפני שהמסר היה מסר של חולשה. גם פה לא היה מקום להתפשר על הפסקת אש. כי גם פה המסר היה מסר של חולשה. וראש ממשלת רוסיה נוהג כקודמו סטלין וכשותפו של קודמו – היטלר. הוא לועג לו לעולם המערבי. וזה מתרפס לפתחו על מנת להגיע להסדר במקום להחרים את זה המנהיג ולהזיק למשקו כלכלית.

עקרונותיה של השגיאה דאז אינו שונה מעקרונותיה דהיום. ובזו הדרך יצליח פוטין לחזור על שעשו סטלין והיטלר.  להאדיר את המתח, לערער אחר יציבות העולם ואולי לכבוש בדרך זו או אחרת מדינות אלו ואחרות.  מדיניות הפיוס הייתה סמל של כישלון. סמל שחוזר על עצמו מול עיננו.

זלי יפה