סמל. האומנם?

סמל. האומנם?

אדם מהוה סמל.  ככל שהאדם הנו בר מעלה גבוהה יותר, הוא מהווה סמל חשוב יותר. פעילותו של אדם מהווה מסר. וככל שהאדם בכיר יותר פעילתו מהווה מסר חשוב יותר וכשהאדם מהווה שליחו של צבור, מהוו פעילותו של אותו אדם מסר של הציבור.

חבר הכנסת מיכאל בן ארי, כתוארו בן הוא. חבר כנסת. לא, אין הוא משתייך למפלגה ואשר אני חפץ ביקרה. אבל כחבר כנסת הוא משמש שליחו של הציבור, לקיים מה שנאמר "שליחו של אדם כמותו". למר בן ארי מלחמה בפעילותו של המיסיון, אותם המבקשים להמיר דתו של יהודי, לא בשל ששכנעו אותו שכלית ואינטלקטואלית כי אותו האיש – אל הוא, כי השילוש הקדוש אכן נכון וראוי הוא, אלא בשל בצע כסף. קונה הוא המיסיון נפשות בתמורה כספית. אוסמה בין לאדן ביקש להפוך את העולם - מוסלמי, והוא עושה זאת בהניפו את אימת החרב.  המיסיון מבקש להפוך את העולם נוצרי, והוא עושה זאת  כמכירת מוצר.  המטרה הנה אותה מטרה, האמצעים אחרים.

המיסיון מהווה סכנה של ממש. הוא מנצל את אושיות הדמוקרטיה. לא מעטים בעלי חשיבה דמוקרטית רואים בחקיקה הנלווית למלחמה במאמצי המיסיון, חקיקה שאינה כי אם חריגה ממסגרת הדמוקרטיה. ואלה שנפשות ילדי ישראל יקרים להם והמבקשים להציל את היהודי כיהודי עומדים בפני אתגר מאיים וקשה.

לא הייתי כותב את זה המאמר לולי תגובות למעשה שהיה, תגובות שבאו מידידיה הטובים ביותר של מדינת ישראל, הנלחמים באנטישמיות הגם שאינם יהודים. והמעשה הנו – קריעת ספר הברית החדשה אותו קיבל חבר הכנסת הנכבד במשרדו בבית הנבחרים של מדינת ישראל. ולא שחלילה ביקש חבר הכנסת לב ארי לעשות לביתו.  חלילה. את המעשה עשה בריש גלי. אל מול מצלמות הטלוויזיה, על מנת שהעולם כולו  יעיד כי המחשבה הפרימיטיבית אינה רק נחלת קבוצות אנטישמיות אלה או אחרות, אלא גם מאצל בית הנבחרים של העם היהודי.

אחת התופעות הפרימיטיביות והאומללות ביותר בעולם, זו שסמלה יותר מכל, מלחמת תרבות, זו שלעולם באו אחריה רק רעות ושפיכת דם, הייתה השמדת ספרים. המשנה במסכת תענית מספרת על אפוסטמוס ששרף ספר תורה בשבעה עשר בתמוז, ומי אינו מכיר את סיפורו של רבי חנניה בן טורדיון שנשרף "וספר תורה עמו". החל משנת 213 לפני הספירה כבר נרשם טקס שרפת ספרים כאשר הקיסר הסיני קין שו יאנג החליט שהוא יודע יותר טוב. מהפכת התרבות של מאו צה טונג בשנות השישים הביאה את הממונה על צבא העם בסין לין ביאו להשמיד מליוני ספרים. והסיני היה הולך ברחוב ומנפנף בספר אחד, כעין פנקס –  צבוע אדום - שאף קרוי היה "הספר האדום" ששורבב על ידי המנהיג הכל יכול. העם היהודי ספוג בשרפת ספריו. בשנת 1215 התכנסה ועידת הלטראנו הרביעית לדון ביהודים ובמוסלמים. אחריתה של הועידה היה הוויכוח הגדול ומשפט נגד היהודים בפריז בטענה שהתלמוד מטיף לשנאת הנוצרים, ואחריתו של זה המשפט  - שרפת התלמוד המפורסמת בפריז בשנת 1242.  האירוע היה כה קשה, עד כי המהר"ם מרוטנברג חיבר בשלה קינה – אחת הידועות אותן אנו אומרים בתשעה באב - "שאלי שרופה באש". טענה דומה נגד היהודים  הביאה לשרפת התלמוד בקמפו די פיורי - ברומא  ב1533 על פי הוראתו של "אפיפיור עשרים ושניים הימים" [מספר הימים ששרת ב"קדש"] מרקלוש השני שאף דרש ששרפת התלמוד תיעשה ביום ראשון של ראש השנה.

העם היהודי לעולם לא ישכח את ה-10 למאי 1933. כיכר האופרה בברלין, אל מול פני אוניברסיטת הומבולדת מחד ובניין האופרה - שני סמלי תרבות אלה - ניצח יוסף גבלס שר ההסברה של הרייך השלישי על טקס שרפת 20,000 ספרים  של סופרים יהודיים, כשאת הטקס מלווה שירתה של מקהלת אס אס. שרפת ספרים הנה אלימות אינטלקטואלית מהזן הנמוך והשפל ביותר. ומעיד על השורף שאין בכוחו השכלי להתמודד עם האתגר. זה ברבריזם במיטבו. אין הבדל בין שרפת הספרים היהודיים בטבורה של עיר, שרפת ספרי התורה במערת המכפלה, הן כחלק ממאורעות תרפ"ט והן בשנת 1972, או שרפת בית הכנסת היהודי העתיק "שלום על ישראל" ביריחו על ספרי הקדש שבו בו עם תחילת האינטיפאדה השנייה באוקטובר 2000. הפילוסוף והפובלציסט הגרמני היהודי [שהמיר את דתו] היינריך היינה כתב באלגורי שחיבר בשנת 1820 משפט שזכה להערכה והוקרה מיום שנכתב. "מקום בו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם".

היינריך היינה

אבל מה לנו כי נלין על אויבינו באם נציג צבור בישראל נוהג אותה דרך ועוד בהיכלה של הדמוקרטיה אל מול פני עולם ומלואו? מה הנו המסר שמקבל המיוצג מהמייצג? מה הוא המסר החינוכי שהעביר כבוד חבר הכנסת המלומד כשקרע לעין כל את הברית החדשה? האם לנו מותר לעשות מה שלאחרים אסור לעשות לנו? שאין לנו את היכולת האינטלקטואלית להתמודד עם  המשחדים מטעמו של אותו איש ואנו נזקקים לפעול כפי שפעלו נגדינו הגרועים באויבינו?

המעשה הלזה מהווה כישלון נוראי של החברה בישראל. בהיותו של מר בן ארי חבר כנסת הטיל הוא כתם על כולנו שהרי מטעמה של הכנסת הוא פועל. כיהודי דתי אני נבעט מהמעשה, ואני מזועזע מכך שמצא מר בן ארי את האומץ האינטלקטואלי לעשות זאת. איני יודע אם מר בן ארי מכיר את ההגדרה של חילול השם. אני מכיר. המעשה שעשה עונה עליה.

זלי יפה.