גבי גזית - 22 באפריל 2010 - עיתון מקור ראשון

גבית גזית

גבי גזית הנו עיתונאי ותיק. גבי גזית הנו עתיר ניסיון. גבי גזית הנו אדם שמאזינים לו. אנו מפקידים בידיו הנאמנות כלי חשוב, שהלא "החיים והמוות ביד הלשון". שוטר נאמן על ביטחונו של הציבור. שוטר שכשל, מעל – בשוגג או שלא בשוגג – באמון של האזרח ומן הדין להסיר מעל כתפיו את גלימת הנאמן. עיתונאי היושב אל מול פני המיקרופון של שרות שידור ציבורי מהווה אף הוא נאמן. הוא חייב להיצמד לעובדות, עליו להיות שקול, הוגן ובעל שיפוט נכון. הוא פשוט לא יכול להיות גבי גזית.

אני ציוני לא פחות מגבי גזית. אני עומד בגאווה מהולה בעצב כאשר נשמעת הצפירה ביום הזיכרון לחללי השואה וביום הזיכרון לחייל צ.ה.ל. אני חוגג בהלל את יום העצמאות, ואצלי בבית הכנסת הגדול בירושלים מסיימים את תפילת נעילה "עת נעילת שער" ביום הכיפורים בשירת התקווה. כל משפחתי שרתה בצה"ל ודגל ישראל מעורר אצל יראת כבוד.

חרה לי מאוד התנפלותם של תושבים מיצהר על חיילי צ.ה.ל. כאזרח אני מצפה שרשויות החוק יתפסו את האשמים, אלה יעמדו למשפט ויתנו את הדין. בריונות בשמה של הציונות הנה טפל ואסור שנעבור על כך לסדר היום. אבל גזית – בהיסטריה - אני מוכרח לומר – לא הגביל את עצמו. הוא השתלח בבריונות – ובבורות – ב"מתנחלים". כן, כן. לא הוא לא טרח אפילו לציין שיש מהם שעשו למען המדינה הרבה יותר מאשר כל קשקושיו של מר גזית ברדיו. אותם מתנחלים ואשר מספר הנהרגים מהם בקרבות להגנת העם והארץ הנו רב יחסית מכל צבור אוכלוסין אחר. אותם חיילי צהל המהווים את הביטחון למתנחלים הם המתנחלים עצמם. רועי קליין ז"ל היה מתנחל. הוא הוכיח את נאמנותו לארץ בדרך המהודרת ביותר כשהציל את חבריו ושילם על כך בחייו. לא, אין גזית אפילו מזכיר את הישוב "יצהר" ממנו יצאו הבריונים. הוא מכלה זעמו במתנחלים כולם. אבל כל מי שעניו בראשו יודע שהדברים הנם דברי בלע ושקר, ואני מוכן להמר כי מר גזית עצמו יודע שדבריו אינם אמת. זו אינה עיתונאות, זו בריונות עיתונאית. בריון אינו יכול להיות נאמן על רשות שידור, ובדמוקרטיה המבקשת את טובתה של עצמה אדם כזה אמור לעמוד לדין על הסתה הקוראת לאלימות.

גבי גזית

אבל מר גזית ממשיך בשלו. "החרדים". לא פרטים, לא בריונים מאצל הציבור החרדי, החרדים – כולם, כן, כן, כולל "הצלה" ו"זק"א" אולי הרב פירר שהנו חרדי או "מגן לחולה", כן ללא הבחנה, כולם – "עלוקות" "התולעים האלה", "עלובים ובהמיים" – כך עיתונאי החושב שהוא אדם נורמלי. הוא יודע לקבוע שאמונתם של החרדים הנה "פרימיטיבית חשוכה, שטופת שנאה" "הם מקדשים שטויות" "הם - כך הפרשן – פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר".  הם, החרדים, כולם, לא חלקם. לפני שבוע ומחצה הרכנו ראש ביום בו החל מרד גטו ורשה. בוועידת ואנזה שנערכה בברלין ביום 20 ינואר, 1943 ובה הוחלט על הפתרון הסופי דברו בלשון זו על היהודים. גם כן, ללא הבחנה, בכלליות. מר גזית מציע "לכלוא - את החרדים - בשכונותיהם, לנתק אותם מצינור החמצן של הקידמה". ל"פטנט" הזה – מר גזית - קראו "גטו" בשנות מלחמת העולם השנייה. מעניין מאיפה למד מר גזית את הפטנט המזוויע הלזה?

אז שמעתי וקראתי את דבריו של מר גזית. הוא צודק, יש פה חשיכות , יש פה פרימיטיביות, היא מיוצגת בגאווה על ידי אדם המתיימר להיות נאור, אבל הוא חשוך, ואפילו חשוך מאוד. על ידי אדם המתיימר לחשוב, אבל הוא מעוות לא יוכל לתקן. – גבי גזית שמו. אם הוא הנאמן של המיקרופון הציבורי אז אנחנו באמת מדינה חשוכה ופרימיטיבית.. לא בגלל המתנחלים, לא בגלל החרדים, בגלל גבי גזית.

זלי יפה.