מחלה כרונית

מחלה כרונית

אחת הבעיות המרכזיות אצל כל מדינה בה קיימת בכוח היכולת לפתח נשק גרעיני הנה סכנת הדליפה. לאו דווקא הדליפה הרדיואקטיבית, כמו זו שגרמה לאסון בעיר צ'רנוביל, אלא דליפת מידע. ואכן, עם כל השלילה שניתן היה לייחס למשטר הקומוניסטי בברית המועצות, הצליח המשטר פחות או יותר לשמור על סודות הגרעין של הברית הסוציאליסטית, לאו דווקא כנגד האויב הקפיטליסטי אלא אף מפני מדינות ואשר חימושם בנשק לא קונבנציונאלי היה בו משום איום אף על האינטרסים הסובייטיים. 

אך ככל מדינה, תאוות הבצע - אם הבצע הכספי ואם זה הפוליטי - עשתה את שלה. וכמו שלוש מעצמות הגרעין האחרות, מכרה ברית המועצות את מרכולתה הגרעינית לדורשי טובתה. פרוצת המידע הייתה לעולם צרפת. הייתה זו היא שהעניקה את המידע הראשוני לישראל, אך לא הססה להטות שכם לעיראק או לאיראן – הגם ששם – באיראן -  זכתה ארצות הברית בבכורה.

איני יודע מה חשבו נשיאי ארצות הברית עת עזרו לשאח וואהלאבי לבנות עצמה גרעינית בכוח. ה"מצווה" לא הושלמה אך ורק בשל הימלטותו של השאח מיאמתו של חומייני. אך המידע נשאר. אומנם כן חומייני עצמו אסר לעשות כל שימוש בעוצמה הגרעינית בפוטנציה – נחלת הרפובליקה האיסלמית החדשה, ואולם יורשיו, ובראשם רפסנג'אני ויריבו המושבע הנשיא מוחמד אחמדיניג'אן חשבו אחרת.

הודו הינה דמוקרטיה בעייתית מאוד. הקרבות בין מוסלמים והינדים ברחבי המדינה מאיימות על שלמותה, ואף הצבא  אינו משוחרר ממחלוקות דתיות. הודו עודה רחוקה מסכנת הפקרת המידע הגרעיני, אך שכנתה מצפון כבר לא. הנשיא שנתמך על ידי ארצות הברית – מושחת ככל שהיה - שמר על האופציה הגרעינית בחדרי חדרים של הצבא. ההשקעה המערבית בביסוס שלטונו של הגנרל שהפך נשיא לא הועילה. ותרומתו שלו [או אולי של אחרים] להרצחה של יריבתו בנאזיר בוהטו אך ערערה עוד יותר את היציבות הפוליטית של המדינה. הנשיא החדש אסיף עלי זרדארי אינו ידוע כל"ו צדיקים והוא זכה לכבוד הרב לא בשל מידותיו הטרומיות או יושרו – המוטל מאוד בספק, אם לדבר בלשון המעטה – אלא בשל היותו "הבעל של" ובשל העובדה שאשתו נרצחה על ידי השלטון – כך מקורביה ותומכיה.

הפיצוץ במלון מאריוט באיסלמבאד השוכן בסמיכות למשרד ראש הממשלה בא להזכיר כי גווני טרור רבים מאוד מסתובבים בכל מקום בפקיסטאן וטוב היה באם יחשוש העולם לבטחונה של מערכות הנשק הלא קונבנציונאליות המצויות במדינה.

אדם כמו אחמדיניג'אן המאמין בבואו של המהדי [המשיח על פי קבוצות מסויימות באיסלם שייבוא – אגב – כשהוא נשען על מקלו של משה] ומאמין כי מותר ואף מן הראוי למסור את נפשם של מוסלמים על מנת להכין; את העולם לבואו יכול בהינף יד להמחות ידע וכלי נשק לא קונבנציונאליים לארגוני טרור ואשר הנשיא חפץ ביקרם.

האם מחלתו אולי של "המנהיג היקר" קים ג'ון איל בצפון קוראה מהווה בעיה? האם המנהיגות בפיונגיאנג מוכנה ליום שאחרי או שמא עימותים פנימיים יביאו לחשיפה מיותרת של סודות גרעיניים? הכל תלוי בשאלה האם המעבר יהיה מאורגן כפי שקרא אחרי מותו של ג'וסף סטאלין או מאו צה טונג, או שמא השאיר המנהיג קרקע חרוכה. יש חשש להתמוטטות המערכת השלטונית שתביא בעקבותיה איחוד עם הדרום [כדוגמת קריסת חומת ברלין] אך כל תנודה שאינה מאורגנת עלולה להדליף את הנשק הלא קונבציונאלי לידיים זרות שאיש אינו יכול לשלוט בם.

התפוררותה של ברית המועצות הביאה לקריסת חומת ההגנה על סודות המחקר הגרעיני של המעצמה לשעבר. מדענים אוקראיניים מכרו מרכולתם לכל דורש,  וכל המרבה במחיר הרי זה משובח.

הן מדינות המערב [במיוחד צרפת ואשר רעבונה הפוליטי והכספי הביאו אותה לתמוך גם בפתוח הגרעיני של סאאדם חוסיין "בתפוז"] והן ברית המועצות השאירו שער "כפתחו של עולם" לסכנת השמדה בממדים חסרי תקדים. יתר על כן, רוסיה של פוטין לא היססה להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי בנסותה [בהצלחה] לרצוח איש שלומה שערק למערב. העובדה שהנוזל המסוכן הלזה יכול היה להרוג חפים מפשע במלון אצל אחד המרכזים היוקרתיים בלונדון לא עניין איש שם בקרמלין. איני יודע מה חושב הפרשן היושב בבית הלבן. אני מבין שבכך פתח פוטין במלחמה לא קונבנציונאלית, באשר לראשונה מאז מלחמת העולם השניה הפעילה מדינה ארופאית נשק לא קונבציונאלי אצל מדינה אחרת.

סדאם חוסיין

לא מצאנו נחמה בקביעה המוטעית הן של פרנסיס פוקוימה והן של מרגרט טאצר בקובעם כי כל עוד ארצות הברית מובילה בתחום הטכנולוגי העולם מוגן. אין צרך בתחכום רב מדי על מנת להרוס. יש צורך בתחכום אדיר על מנת למנוע את ההרס.

ואם מערכות פוליטיות שזכו ב"אשראי לא קונבנציונאלי" קרסו והורישו את זה האשראי למטורפים, עדיין לא נמצאה הנוסחה שתגאל את המידע הלזה מידם של אותם המבקשים להחריב את העולם לכבודו של המהאדי. דע עקא שלמרות שהבעיה קיימת ממשיכות מדינות למכור נשק מתוחכם - ואשר באם יפול לידיים אחרות עלול להמיט שוד ושבר בממדים אדירים – לדיקטטורים באפריקה, למלכים ונסיכים בעולם הערבי ואשר יציבות שלטונם אומרת דרשיני. הנשק החדיש והמתוחכם במיוחד שמוכרת ארצות הברית לערב הסעודית בא כביכול לבסוס שלטונה של משפחת סעוד. כבר ראינו שנשק אדיר לא עזר לשליט אחר ושנה אחרי שהכריז ג'ימי קרטר כי השאח הינו עמוד של יציבות נמצא הנשק המתוחכם שבא להבטיח את היציבות הלזו בידיים הסולדות מארצות הברית. מי לידנו יתקע כי לא זה יהיה המצב במדינות המפרץ?

אין שאינו מבין את הסכנה במכירת נשק למדינה שיציבותה מוטלת בספק,ואשר גורמים הניבטים ומתפתחים מתוכה מבקשים - כקביעתה של אליסון פרגטר מאוניברסיטת קיימבידג' בספרה החדש על הג'יהאד - "לנקום בשמו של עולם האיסלם כולו", שגורמים עויינים מבית מבקשים להפכה מקור להרס האחר. אבל משום מה אין בכך על מנת להקהות את תאוות הבצע. עוד חלילה נמצא עצמנו אומרים כפארהפראזה מהאמרה התלמודית "תכה אמריקה את אמריקה", אבל אז כבר עלול להיות מאוחר מדי.

זלי יפה