מנהג פיקאסו #2

מנהג פיקאסו #2

זה שנות דור – אם בכלל- לא נמצאנו למדים על מחווה שעשתה הרשות הפלסטינית כהפגנה של רצון טוב כלפי ישראל. הנה כי כן, ממשלת ישראל החליטה – כמעט כלאחר יד – למרות העובדה שאיש אינו שומע דבר וחצי דבר מגלעד שליט, בניגוד מוחלט לאמנות ג'נבה המתייחסות לשבויי מלחמה - לשחרר מחבלים - ואף אלו עם דם על הידיים, כמחווה של רצון טוב כלפי אבו מאזן, יושב ראש הרשות. תגובתו של זה לא אחרה לבוא. לא שמענו על מילת תודה, על ביטוי זה או אחר של הכרת הטוב. כן שמענו כי מיד לאחר ההחלטה על השחרור ויישומה, נפגש יושב ראש הרשות עם סמיר קונטאר. כן כן, מכל אותם מאות מחבלים ששוחררו על פי החלטה קודמת של הממשלה, החליט כבוד יושב הראש לפגוש דווקא באותו, האכזר והשפל מכולם. אותו שהפגין את "גבריותו" ברצח של ילדה בת 4 ואביה.

הסבריה של הממשלה נשמעו פעם אחר פעם. אבל כיצד מבין הפלסטיני ברחוב את מהלכיה של ממשלת ישראל?  שהלא מהלכי החמאס וחבר מרעיו לא ייקבעו על פי מה שממשלת ישראל מתכוונת במהלכיה, אלא על פי מה שהיושבים בצד האחר מבינים את מהלכיה של הממשלה, וההבדל הנו אסטרונומי.

הזוכרים אתם את "פירושו" של אהוד ברק עת הורה על פנויי החפוז של צ.ה.ל. מלבנון? פנוי מתוך אומץ? הצד האחר הבין את הפנוי כתבוסה ונסיגה. עליית כוחו הפוליטי של החיזבאללה בלבנון הנה תוצאה ישירה של הפנוי.

אריאל שרון החליט על פנוי עזה. דרך קבלת ההחלטה על הפנוי ויישומה התפרשו על ידי הפלסטינים יושבי עזה כנסיגה בפני ההתקפות החוזרות ונשנות מהצד השני של הגבול. ישראל לא פתרה את הבעיה. היא לא נצחה במערכה. היה עימות אלים יום אחרי יום. ישראלים רבים נפגעו. ישראל לא הצליחה להכריע את האויב , ואותה ישראל שלא הצליחה להדעיכו, התקפלה. זה בדיוק מה שמבין הפלסטיני. והתגובה? למנצחים הניצחון. החמאס מושל היום בעזה בניגוד לעמדת ישראל והמערב.. אותו תמריץ שהביא לעליית כוחו הפוליטי של החיזבאללה בצפון, היה זה שהביא לעליה בכוחו הפוליטי של החמאס בדרום. הבנתו של הערבי בדרום לבנון והפלסטיני בעזה אחת היא. שישראל התקפלה בפני המאבק המזוין.

החמאס מושל בעזה

 לתומי חשבתי כי אשר על החמאס אינם יודעים היכן מוחזק שליט. אם כך, עם מי בדיוק אנחנו מנהלים משא ומתן? ואם אנחנו נשחרר 1,000 מחבלים עבור גלעד שליט, אנו נשחררם לחמאס, והללו – לפתע פתאום יזכרו מהיכן לשלוף את החייל החטוף? כרגע אין הם שולטים בו ומחר כן? כרגע אין הן יודעים היכן הוא נמצא אבל מחר יידעו למי לפנות על מנת לקבלו לידיהם?

מעניין מה היה קורה וכמה מהר היינו שומעים על גלעד באם היינו חוטפים את משפחתו של דאהנייה. לא, זה לא יפה, מדינה ריבונית מתורבתת לא נוהגת כך. אתה יכול להיות מתרבת כאשר הצד השני מתורבת. אתה יכול לשמור על כללי החוק הבינלאומי רק אם הצד השני עושה זאת. 

פעם התפרס סיפור – ואולי יד דמיונו של מאן דהוא - על אותם דיפלומטים סובייטיים שנחטפו בקאבול במהלך הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. יומיים אחר כך נחטפו שני ילדיו של בכיר בעל קעידה. אוזניהם נכרתו ואלה האוזניים נשלחו לביתו של אותו מנהיג. 24 שעות אחר כך היו הדיפלומטים בחצר השגרירות הסובייטית. אם הסיפור נכון או אינו נכון, אין לדעת. אבל  שהסובייטים ודאי לא היו בוחלים בשיטה זו להבטחת שלומה של מלכות, בכך אין לי ספק. אז איני מציע לנהוג "מנהג פיקאסו", אבל הגיע הזמן שכל מנהיג פלסטיני יפחד על עצמו ועל משפחתו. ושידע כל מנהיג פלסטיני שהוא ומשפחתו ערבים לכל חטיפה של ישראלי או יהודי. אנחנו לא נצטרך להלחם בעזה. הם כבר יעשו את זה לבד.

שחרור מחבלים יביא עוד חטיפות. זה לא ניחוש, הם מצהירים כך בריש גלי. הם מבקשים דם ומלחמה.

הנה ה"הונדה" אותה אנו חוגגים בימים טרופים אלה. אלה הימים מנוצלים על ידי העזתיים להתחמשות, הברחת כלי נשק, ואמונים בהיקפים חסרי תקדים. לא היה ברור שזו המטרה? בספרו המיוחד של מלחמת השחרור מספר הפרופסור בני מוריס בפרוטרוט על ההפוגות. לשם מה נוצלו אלה ההפוגות על ידי הצבא העברי המתחדש?  התחמשות, ארגון צבאי ואמונים. מי בדיוק חשב שהפלסטינים ייעשו אחרת?

ועתה באה המציאות העולמית ותפכה על פננו. המלחמה הקרה החדשה - כהגדרתו של הEconomist נושפת בעורפנו. סגן שגריר רוסיה - לאחר ששמע על ההזמנה של באשר אסאד להציב טילים רוסיים בסוריה - אמר "אנו באנו לכאן לתמיד". ו - כן – פוטין, כן יתמוך בכל מי שיכול לערער את ההשפעה המערבית במזרח התיכון, התמיכה הרוסית מחד וההתעצמות הצבאית הפלסטינית מאידך אינו מתכון שישראל רוצה בו. אבל אנחנו במקום להפגין עצמה ושרירים, משחררים עוד מחבלים ללא כל סיבה והולכים בחשכה. חטיפתו של חייל הוא קאסיוס בלי, זו הכרזת מלחמה. בכל הקשור לגלעד שליט. להסכים  לשקט צבאי בעוד ששליט מוחזק בכלא, זה ניצחון אדיר לחמאס. הוא ניצח.  הא ראיה. שקט מסביב, יש פנאי להתחמשות, ושליט אצלם. באילו נקודות זכות בדיוק אנחנו זכינו?

אפשר וצריך אחרת.  איסמאעיל הנייה  צריך לרעוד מפחד ואז להביא את שליט. כפי שהוא הצליח להרוס את התשתית של הפת"ח בעזה, הוא יכול להביא את גלעד, הוא רק נדרש לתמריץ. ותמריץ זה מה טיבו? לדעת שאם זה לא יקרה, הוא יאבד הכל. אם שליט יוחזר כנגד משפחתו של הנייה, יהיו הרבה פחות שליטים בעתיד. אם שליט יירכש בתמורה למאות מחבלים, מספר השליטים יהיה רב מאוד.

זה לא יפה? זה בניגוד לחוק הבינלאומי? גם לנתק כל מגע בין הצלב האדום ובין שליט זה בניגוד לחוק. ואם הבחירה היא שליט בבית או החוק הבינלאומי, אז אני רוצה את שליט בבית. 

מחבלים שוחררו ולא קבלנו מאומה. בואו ננסה את הגישה האחרת. היא עבדה בשביל הדיפלומטים הסובייטים באפגניסטן, היא עלולה לעבוד גם כאן.

זלי יפה.