חטא המרגלים, חטא הסלע ומה שביניהם

חטא המרגלים, חטא הסלע ומה שביניהם

אף מאמר זה, כקודמיו, נכתב על פי בקשתו של מורי ורבי הרב ישראל דרוק שליט"א, בנו של מורינו ורבנו הרב שלמן דרוק זצ"ל, שהיה רבו של בית הכנסת הגדול בירושלים החל מהיווסדו של בית הכנסת עד שנתבקש כבוד הרב למרגלות כיסא הכבוד.

ואולם את זה המאמר אני מבקש להקדיש בהערכה ל"עזר כנגדו", הרבנית שרה דרוק שתחיה לאורך ימים ושנים ואשר תרומתה שלה לאווירה בבית הכנסת הגדול מהווה דף מפואר אצל דברי ימי ההיכל.

*

נוהג שבעולם הוא, כאשר אדם כותב את סיפור חייו (אוטוביוגרפיה] מקפיד הוא להצניע את שגיאותיו ולהשליכם לפתחם של אחרים. לעתים רחוקות נמצאנו למדים על מנהיג פוליטי אשר כותב את סיפור חייו ומודה על שגגה רצינית שיצאה ממעונו. ואולם לא הרי משה רבנו כמנהיג "אחד העם". לא הרי סיפור חייו של משה רבנו כסיפור חייו של מנהיג אחר. בספר דברים, מתמצת משה רבנו את ארבעת חומשי התורה שנכתבו לפני כן, הגם, שכפי לשונו של הרמב"ן "ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצוות שלא נזכרו כלל"[1].

ואולם, בבואו לשחזר – אצל ספר דברים - את פרשת המרגלים יודע משה רבנו להצביע "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם"[2]. ואם יבקש המבקש לטעון כי בפסוק זה כבר חדל משה מלהתייחס לפרשת המרגלים וביקש לספר את משבר פרשת הסלע[3], אך הלא מיד בהמשכו של כתוב ממשיך משה ומדבר על פרשת המרגלים. אשר על כן, אליבא דמשה רבנו התאנף ה' במשה, והענישו "גם אתה לא תבוא שם", בשל פרשת המרגלים. שהלא התורה מעידה בפרשת חוקת כי בשל פרשת הסלע נענשו משה ואהרון וכיצד זה מצביע משה על פרשת המרגלים כמקור לעונשו? או כדברי האברבאנל : -

השאלה הד' במה שנאמר במשנה תורה גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שמה ואמר וה' התאנף בי על דבריכם כאלו היה עונש משה על עניין המרגלים ואינו כן כי הוא בחטאו מת[4] .

אלה אם כן, יש קשר בין פרשת המרגלים ובין פרשת הסלע. ולולי פרשת המרגלים היה נוהגם של משה ואהרון במשבר הסלע, שונה ואולי, לא היו חוטאים, ולא נענשים. מטרתו של מאמר זה הוא אכן להצביע על הקשר בין שני משברים אלה. יש בקשר הזה להצביע על מנהיגות נדירה של משה ושל אהרון.

לא הרי פרשת המרגלים כהרי פרשת הסלע. לא הרי תגובתם של משה ואהרון אצל פרשת המרגלים כהרי תגובתם אצל פרשת הסלע. אשר על כן לא הרי העונש שהוטל אצל פרשת המרגלים כהרי העונש שהוטל אצל פרשת הסלע.

צא ולמד, את הבולט שבהבדלים בין אלו שתי המרידות, הלא היא תגובתם של משה ואהרון עצמם למשבר המתרגש ובא. אצל פרשת "שלח לך" נאמר "ויפול משה ואהרון על פניהם  לפני כל קהל עדת בני ישראל"[5]. מאידך, בפרשת הסלע[6], מעידה התורה על יחס אחר. "ויבוא משה ואהרון,  מפני הקהל על פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם"[7].

בעוד אשר אצל פרשת המרגלים, התייצבו משה ואהרון אל פני העם, "להתחנן לו" – כדברי הרמב"ן[8], דרשו מהעם 'שנוי חזית', הפגינו כי יש תקווה, כי אפשר וצריך לנהוג אחרת, הרי אצל פרשת הסלע, "התעלמו" לכאורה מאחריות, נסוגו מהעימות הממשמש ובא בינם ובין העם, נמנעו הפעם, ולו מלנסות לשכנע את העם 'חזור בך ממיריך', שהלא פנו מפניהקהל. וכפרשנותו של האיבן עזרא "כדמות בורחים"[9].

ובואו נשים אל לב. אצל פרשת המרגלים, עת נפלו משה ואהרון על פניהם לפני הקהל, הדיבור הוא "ויפל" לשון יחיד – הגם שמשה ואהרון רבים הם. ובני ישראל מוגדרים בתוארם המלא "כל קהל עדת בני ישראל". הם  - משה ואהרון - כאיש אחד בקשו להציל את האומה כאומה, ולא "עדרים עדרים"[10]. 

בפרשת הסלע, בבואם אל אוהל מועד הגם שבאו אל אוהל מועד כאיש אחד, שנאמר אף שם "ויבוא" – לשון יחיד – הראי שבהמשך נאמר "ויפלו" משה ואהרון – לשון רבים. והגדרת בני ישראל, קצרה וחלקית "מפני הקהל". ויפלו – לשון רבים – כי באו להתפלל, ותפילתם של רבים אדירה מתפילתו של היחיד. ואל שניהם שמע הקב"ה. שנאמר שם "וירא כבוד ה' אליהם" – לשון רבים. או בלשון המדרש "והציווי היה לשניהם"[11]. "מפני הקהל" ולא "קהל עדת בני ישראל" – כבחטא המרגלים - שכנראה לא כל העם שיתף עצמו בזה המרד.

מדוע שינו משה ואהרון מנוהגם? מה מצאו שלא לנסות ולהשיב את העם מדרכו הרעה אצל פרשת הסלע כפי שנהגו אצל פרשת המרגלים? על מה ולמה נפלו על פניהם לפני כל הקהל אצל חטא המרגלים, אך באו מפני הקהל אצל פרשת הסלע?

ואולי, אולי, אין חטאם של משה ואהרון בפרשת הסלע חטא פשוט כל כך? אולי יש בו ייחוד שעל פניו מהווה סתירה פנימית. היה זה חטא שכל כולו לשם שמים. ייחוד שאנו - כמעט ואמרתי – מתגאים בו. שהלא אם בחטא עסקינן, כיצד זה, עת נבוא ונבקש על הדבר החשוב ביותר לחיינו - "גשם" - במקום להצביע על זכויות, על "מעשים טובים", מאצל כל הזכויות של משה ואהרון ואשר בשלם אנו מבקשים להיוושע, ואשר בגינן מבקשים אנו רחמי שמיים, נמצאנו אומרים בתפילת הגשם מילים ואשר המזכירות את חטאם של משה ואהרון. שהלא כך תפילתנו.

זכור … סגוליך עת צמאו למים, על הסלע[12] הך ויצאו מים

ובלשונו של הגי"ח זוננפלד זצק"ל

וראי' הבאתי מהפייטן בתפלת הגשם שאמר "סגוליך עת צמאו למים, על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים". הלא הכאת הסלע הי' חטא משה רע"ה ואיך מזכיר הפייטן זאת לזכותו וצדקתו - שבזכותו יתן לנו ה' גשם[13],

מורה הגמרא במסכת תענית כי אדם חשוב אינו רשאי ליפול על פניו[14] – הווי אומר  לבקש -  אלא אם כן נענה.  מי שאינו בטוח כי ייענה שלא ייפול. שלא יבקש. כל זאת למה? כלשון רש"י "שאם לא ייענה, יחרפוהו"[15]. או בלשונו של המאירי ב"בבית הבחירה" על מסכת ראש השנה: - "שאם אינו נענה, מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה"[16].

אצל חטא המרגלים, באשר חלוקים היו המרגלים והעם נבוך היה, קיוו משה ואהרון כי ישכילו להשיב את העם מדרך המרד. שיקול שהוכח כמוטעה. אך הם עשו הכל, עד כי הכניעו ולו את סמכות שלטונם בפני העם "ויפלו על פניהם לפני העם". לאחר שכשלו מאצל המרד הראשון, חששו שמא יהיו מי שיהרהרו חלילה, אחר מידותיו של הקב"ה, ואף בקשו למנוע מהעם שיחטא במזיד לאחר התראה. ועל מנת למנוע כל אלה, פנו מאצל הקהל אל פני אוהל מועד.

ואם כן, מה היה חטאם של משה ואהרון? על אשר ביקשו למנוע חילול השם?

אלא, שלא היו צריכים להניח שלא ייענו על ידי העם. אמורים היו לחשוב שלאחר חטא המרגלים עשה העם תשובה ועם שיעמוד מול אתגר דומה, יזכור חטא העבר וינהג אחרת. מנהיג אמור לשאת באחריות ולהתעמת איתה, לא להיסוג מפניה. עם שפנו מאצל הקהל אל פני אוהל מועד, נתנו את גורל העם בידי מידת הדין ונעלו את שערי מידת הרחמים. אמורים היו ליתן לעם הזדמנות נוספת. להתחנן אל העם לטובת העם.

לכאורה דברים קשים. ללמד קטגוריה על עם ישראל? ואף על פי כן "זכור … סגוליך עת צמאו למים, על הסלע הך ויצאו מים". הכיצד?

כן. כי רק אישים במעמדם של משה ואהרון מסוגלים היו לחטוא חטא כל כך מיוחד. חטא שכל כולו אהבת השם ואהבת העם. שלו היו מתחננים לפני העם ולא נענים היו גורמים לחילול השם. לו היו מבקשים והעם ממשיך במריו, היו גורמים לו שיחטא ב"מזיד" על פני "שוגג".

היו מוכנים משה ואהרון לגרום לעצמם חטא ובלבד שלא יימצא שם שמים מחולל. היו מוכנים משה ואהרון לספוג הקשה בעונשים ובלבד שלא יימצאו ישראל מזידים.

היש לך הפגנה גדולה הימנה של מנהיגות? של הקרבת האינטרס האישי על מזבח טובת הכלל? על אהבת השם? זה הנו חטא שרק משה ואהרון מסוגלים לכשכמותו. 

אז חטא כזה אנו מזכירים בבקשנו את החשוב מכל. "זכור סגולותיך".

ואולם, משה ואהרון לא יכולים היו לדעת כיצד לנהוג אצל פרשת הסלע, לולי התנסו בפרשת המרגלים והבינו כיצד לא לנהוג. אשר על כן כאשר קובע משה "גם בי התאנף ה' בגללכם" ייצג הוא אל נכונה את אשר ארע. שלולי ניסיון חטא המרגלים היו משה ואהרון נוהגים אחרת אצל פרשת הסלע. או אז, ישראל אולי היו – חלילה – חוטאים – אך כניסת משה ואהרון לארץ אולי לא הייתה נמנעת.

ואכן, משה רבנו בשובו לסיפור חטא המרגלים בפרשת ואתחנן, משתמש בביטוי אחר. אין הוא חוזר על קביעתו "גם בי התאנף ה' בגללכם", אלא "ויתעבר ה' בי למענכם"[17]. מפני שה"בגללכם" בפשרת דברים וה"למענכם" בפשרת ואתחנן – חד הוא.

---

[1]   הקדמת הרמב"ן בספר דברים, פסקה שנייה

[2]  דברים פרק א' פסוק ל"ז

[3]  כך למשל הרלב"ג לספר יהושע פרק ד' פסוק כ, ד"ה השלישי הוא.

 [4]  אברבנל, במדבר, חוקת,כ ד"ה השאלה. וראה גם , המלבי"ם, דברים  פרק א, פסוק כב, וכן, מעשי ה, מעשי תורה [פרשת דברים, ואתחנן, עקב, שופטים, ד"ה ובמה שנאמר ורבים אחרים.

[5]   במדבר פרשת שלח לך פרק י"ד פסוק ה'

[6]   פרשת חוקת פרק כ'.

[7]   שם פסוק ו.

[8]   פרשת שלח לך, פרק יד, פסוק כו', ד"ה ןבעבור.

[9]   איבן עזרא, פרשת חוקת, םרק כ' פסוק ו' ד"ה ויבוא.

[10]  לשונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק"ל, באגרות ראי"ה, מוסד הרב קוק, ירושלים, חלק ב' עמוד סג. ראה גם איכה רבה [וילנה] פתיחתה כה.

[11]  אוצר המדרשים [אייזנשטיין] משה, עמוד 375,ד"ה הן קרבו.

[12]   התורה מבחינה בין "הצור" ואשר משדה ציוה להכותו -  שמות, פרק יז' פסוק ו – ובין "הסלע" המנויה בפרשת חוקת.

[13] שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן קח, ראה גם שו"ת משנה הלכות, חלק א' סימן רכד, ד"ה למה מזכירין.   במאמר זה, כל ההדגשים שלנו אלא אם יצוין אחרת.

[14] מגילה דף כב עמוד ב. ראה גם ילקוט שמעוני לספר יהושע, רמז יז.

[15] רש"י תענית, דף יד עמוד ב, ד"ה רשאי ליפול.

[16] דף טז, עמוד ב ד"ה מי שמתחסד.

[17] פרשת ואתחנן, פרק ג' פסוק כו. אך ראה פירושו של בעל הכלי יקר, שם פסוק כה, ד"ה אעברה.