רבין ודמוקרטיה

רבין ודמוקרטיה

רובו המוחלט של העם היושב בציון מכיר בעובדה שרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל היה עבור מדינת ישראל "רעידת אדמה" כדוגמתה לא ראינו מאז הטראומה של מלחמת יום הכיפורים. השנאה של רבים וטובים ליגאל עמיר מובנת, חטאו חמור שבעתיים בשל העובדה שעשה מעשהו כביכול מטעמים "דתיים". הדמוקרטיה במדינת ישראל עשתה דין עם הרוצח. באשר, זאת יש לזכור, הטראומה קשה, הזעזוע חמור. אבל החוק אינו מאבחן בין דמו של ראש ממשלה ובין דמו של נהג מונית שנרצח סתם כך למען הרצח, כמעט כתיאורו של מאיר לוין מחבר הספר Compulsion בארצות הברית לאחר הרצח הידוע בכנויו Leopold Lueb Case - רצח נער אותו בצעו שני בני טובים בבקשם להוכיח כי קיים פשע מושלם, או אותו שרצח את מעין ספיר ז"ל לאחר שאנסה ביום 27 מאי, 2005, או צבי גור שחטף ורצח את הילד אורון ירדן ז"ל לפני עשרים ושבע שנים. ובמילים אחרות, משפטית אין הבדל בין יגאל עמיר שרצח את יצחק רבין ובין ארבל אלוני ומשה בן איבג'י שרצחו את נהג המונית דרק רוט ז"ל בליל 9 ינואר, 1994. ו – כן, ה"ה אלוני ובן איבג'י יצאו כבר לחופשות [אחת הסתיימה בכלא בארגנטינה לשם נימלט אחד הרוצחים בנצלו חופשה שהוענקה לו].

נאומו של יובל רבין בעצרת הזיכרון לזכר אביו הייתה - אשר על כן – בריונות לשמה. לו הייתה אשתו של אותו נהג מונית או אמה של אותה ילדה שנאנסה ונרצחה או אביו של הילד שנחטף בסביון מטילים בקורת דומה בבית המשפט היה העולם סוער הכיצד זה יהין מאן דהוא להטיל רשף בבית המשפט או בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה?

בית המשפט אינו הולך אחר דעת הקהל כטענתו המדהימה של מר רבין. הרחוב אינו מכתיב החלטות שיפוטיות. טוען מר רבין כי "מה שהתחיל בהיתר נישואין ולידה ומילה ונמשך במסע הסתה ייגמר ברוצח שיסתובב בינינו".  דברי הבל שחללו את המעמד ולא תרמו לו. יובל רבין אינו המחוקק ואין הוא קובע את מעמדו של יגאל עמיר, שפל ככל שיהיה. גם לרוצח יש זכויות. ו – כן, בשום מקום לא נאמר שרוצח אינו יכול לשאת אישה, בשום סעיף אצל חוק העונשין לא נאמר שרוצח אינו יכול להתייחד עם אשתו ולהביא ילד לעולם, ומר עמיר הנו האסיר היחידי שיושב בבית האסורים שתיים עשרה שנה ולא יצא ליום חופשי אחד, וזה בסדר. אבל אשר על כן מן הראוי היה לערוך את ברית המילה בבית הסוהר. כי בניגוד למחשבתו המאוד מעוותת של מר רבין, אנחנו שומרים גם על  זכויותיהם של אסירים.

יובל רבין

מר רבין מדבר על אטימות רגשית של בית המשפט. צר לי, אבל מר רבין מבקש להפוך את רצח אביו קרדום לחפור בו. שופט אינו אמור להיות "פופולרי", הוא אמור ליתן החלטה המעוגנת בחוק ולא במחשבתו של יובל רבין. זו גדולתה של מדינת ישראל, ומר רבין לא ייקח את הגדולה הזאת ממנה. גם אדם שפל כיגאל עמיר זכאי לשאת אשה, כי אין חוק שאוסר זאת, גם אדם שפל כיגאל עמיר זכאי ללדת ילדים כי אין חוק האוסר זאת, וגם יגאל עמיר זכאי להשתתף בברית המילה של בנו – כי אין חוק שאוסר זאת. עונשו של רוצח הנו מאסר עולם, ותו לא. ולא מאסר עולם כפי שהיה נהוג בימי הביניים או בבתי הכלא בעיראק של סאדאם חוסיין או סוריה של משפחת אסאד, אלא מאסר עולם עם זכויות של אסיר. צדקה נשיאת בית המשפט העליון כשכתבה "כשופטים עלינו לנהוג בריסון ובאיפוק הנגזר מחובותינו המשפטיות ועל פי ההלכה המנחה אותנו".

מר רבין הפך את העצרת לזכרו של ראש הממשלה לעימות חזיתי עם רוצח שפל, ובכך הפך את עצרת הזיכרון להפגנה מטופשת של אדם שאינו מבין דבר לא במשפט ולא בדמוקרטיה. 12 שנה נמנע יובל רבין מלדבר בעצרת הזיכרון, לקיים מה שנאמר "יפה שתיקה לחכמים". השנה הוא דיבר והוכיח כמה נכונה היא אותה אמרה.

זלי יפה.